ראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה שהתיר לצאת בשבת במקומות שאין שם עירוב עם חתיכת בד הניתנת לנוי בכיס העליון של חליפה ובהערה הוסיף שאף לשיטת האוסרים שהיא שיטת מרן השו"ע בסי' ש"א במפתח של כסף, יתירו כאן כיון שאינו אלא לתכשיט ואין לה שימוש אחר. וציטט לבסוף לסי"ג שם מבואר שאסור לקטנים לצאת בזגים שמא יצחקו חבריהם עליהם ויורידו אותם ויטלטלום ע"כ. מיהו, לפי זה היה אמור לאסור כאן כיון שאינו דבר נפוץ, אפשר שיצחקו עליהם ויורידו אותם ואף אם אין זה מצוי רק בצעירים, לא פלוג. מה דעת רבני הישיבה בזה?