1. דעת מרן (סימן רסג סעיף ח) שאין לכולן לברך רק לאחת מהן בלבד. ואמנם יש מקומות אצל הספרדים שנהגו לברך כל אחת על הנר שלה (עיין כף החיים שם אות נ"ו) אבל אין זה מנהג פשוט. וגם בספרי חכמי ג'רבא לא מצאנו התייחסות לזה. ובודאי אם היו נוהגים שם שלא כדעת מרן היו הרבנים מתייחסים לזה בחיבוריהם. ולכן הנכון שאחת תברך בקול ותכוין להוציא את חברותיה והן יענו אחריה אמן, ואז תדליק כל אחת את הנרות שלה בלא ברכה נוספת. ועליהן תבא ברכת טוב.
2. בהגהת הרמ"א (סימן רצו ס"א) מבואר שנהגו לכבות הנר בשיורי היין של ההבדלה, וכתב הלבוש הטעם שיהיה ניכר לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוות הבדלה. אותם שנהגו להשאירו דולק, יתכן שטעמם הוא להרבות אורה במוצאי שבת (עיין כף החיים סוף סימן רח"צ) [ועיין בקונטרס ממלכת כהנים (למוהר ר' שושן הכהן) עמוד שס"ז שנהגו להדליק נר במוצאי שבת ולקרא לו "נר אליהו הנביא"] ואין בזה חשש, בפרט כיום שיש לנו חשמל וניכר לכל שהנר הודלק לצורך מצוה.
3. אכן מנהגנו שכל אחד מברך לעצמו, וכן מנהג הרבה קהילות. ונאמרו בזה כמה טעמים, רק יש להזהר שלא יענו השומעים אמן אחר הברכות של חבריהם (מחשש הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לטעימה), עיין באורך בספר ויען שמואל (חלק י סימן ל"ז).