בפירוש רש"י מסכת קידושין (דף ד' ע"ב) ד"ה היכא, כתב שהיתה הוה אמינא שהאשה יכולה לומר לבעלה "התקדש לי" ועל ידי זה יחולו הקידושין. התוס' הקשו על רש"י, דלא שייך לשון "קידושין" ביחס לאיש.
וביישוב שיטת רש"י כתב במרומי שדה לנצי"ב: "ונראה דס"ד דנהי אינו נאסר מן התורה, מ"מ נאסר משום שעבוד שקידש עצמו לה, ומהני קפידא דידה כמו דמהני קפידא דבעל באשה, לבד איסורא דאורייתא דרמי עלה".
ע"פ דבריו נראה שהיתה ה"א בגמ' שלאיש אסור לזנות תחת אשתו - ולכאורה היא יכולה לתבוע כתובתה עי"ז. ולכאו' הבנה זו נשארת גם למסקנה, אלא שלמסקנה אה"נ לא שייך בזה לשון קידושין - ומ"מ נשאר השעבוד הנ"ל. האם הבנותי נכונות?