משמעות לשון נפילת אפיים היא להוריד הראש כלפי מטה כאדם מתאונן ומצטער חלילה. ומשמע שרק משום כך יש ענין בקריאת המזמור שתיקן בתחנון שלכן גם על פי הזוהר הקדוש כתוב דברים נוראים בזה כנודע, ואם כן מ"ש מרן בשלחן ערוך בהלכות נפילת אפיים שצריך לעשותו בישיבה מבואר בבית יוסף שהוא על פי הסוד וכמו שמצינו בשער הכוונות שישב על הארץ ויכניס ראשו בין ברכיו ויטיח פניו בקרקע, אם כן ממילא נמצא שכל הישיבה היא בשביל שנפילת אפיים היינו הרכנת הראש מטה תראה ותהיה באופן זה. אבל כשעיקר איננו וכמ"ש מרן הראשון לציון שליט"א שכיום שלא נהגינן בנפילת אפיים הרי זה כקורא תהילים. עיין בילקוט יוסף הלכות נפילת אפיים. אם כן יש לומר דגם הישיבה שהוא דבר הנטפל לנפילה לכאורה מעתה אינו נצרך, ועל כן כתבנו שאם אכן אין מקום לשבת יכול לאמר המזמור גם בעמידה. ומה שהעיר כבודו שבשו"ת יצחק ירנן כתב שהישיבה נחשבת כנפילת אפיים הנה המעיין שם יראה שלא כתב כן על הישיבה אלא על אמירת המזמור בפה שעדיין נחשב כמעלת נפילת אפיים נפקא מינה שאחר השקיעה לא יאמר מזמור זה משום הסכנה, אבל לא כתב כן מחמת הישיבה.