מכיון ששאלתך היא טעונה דינא ודיינא, אין הדברים הנכתבים כאן למעשה אלא לפי העובדה שכתבת.
על כל פנים גם לפי הנכתב נראה שהדין עם הקונה ותשלום היסודות שייכים לו מהסיבות כדלהלן:
הקניה היתה כדין עם חוזה ותשלום והחוזה כידוע בחוק הוא הקובע על בעלות הדירה.
שנית המחיר של קנית הדירה נכלל בה תוספת הבניה ומה שהתחייבת בעל פה להשלים את הבניה יטען הקונה זה כלול במחיר הקניה ואתה הסכמת והתחלת לבנות (ויכול להיות שאם תתפשר עם הקונה שיראה שאתה מפסיד בגלל ההוצאות אולי יסכים לשלם חלק). עכשיו שהשכן רוצה לבנות תוך כדי הבניה שאתה מבצע שם וצריך הוא לשלם עבור היסודות שרוצה להשתמש בהם התשלום מגיע לקונה ולא למוכר.
הגע עצמך אם לא יבנה השכן עכשיו אלא רק אחרי שתסיים את הבניה, למי ישלם השכן? ודאי לבעל הדירה כי זה קיניינו. ועוד שמה שהשכן צריך לשלם זה עבור שימוש בעמודים ולא עבור בניית העמודים שבלאו הכי צריך אתה לעשות עמודים אלא אם כן תוכל לבנות התוספת בלי עמודים כמובן לפי התוכנית של מהנדס והרישיון שיש עבור התוספת, ובאופן זה אין הקונה יכול לחייב אותך לבנות לו עמודים.
והנה זה שאתה בונה, לא עושה אותך שותף לדירה, אלא מחמת ההתחייבות שלך אתה בונה ונחשב כמו שלוחו שקיבל כבר את כספו, דומיא דסרסור בשלחן ערוך (חושן משפט סימן קפה) שאם אמר המשלח לסרסור מכור לי מקח זה במאה ומכרו במאתיים הכל צריך לתת למשלח אע"פ שאמר לו תמכור במאה. ועיין שם בסמ"ע (סעיף קטן ב, אלא אם כן תחזור בך מההתחייבות שלך ותחזיר לו כסף ממחיר הדירה שקיבלת ותאמר לו {כמובן לפי טענתך} כי על דעת כן שאני מפסיד אני לא הייתי מוכן להתחייב לבנות היות היות וההתחייבות היתה בעל פה כמו שציינת, אבל זה נושא אחר), והדבר פשוט.
ולטענתך שיש שינויים בבניה וצריך כסף נוסף, בודאי אם הדרישה לשינויים זה לבקשת הקונה וזה מייקר את עלות הבניה, אינך מחוייב לעשות אלא אם כן ישלם.
ולגבי הטענות שיש לך ערבות בעריה, וכן אם יש חריגות אז אתה אחראי לזה וכו' – אין זה נכון, שאם יש חריגות וזה נגד חוקי הבניה יצטרכו אולי להרוס את החריגה בביתו של הקונה, לא בביתך, וכן הערבות שנתת אתה מקבל זאת חזרה לא הקונה, ולגבי החתימה של השכן בודאי חתמת לו כשהדירה היתה ברשותך ועכשיו שמכרת החתימה קיימת גם לאחר מכן, וכל הדברים הללו פשוטים.
שוב אני חוזר כל זה אם מכירת הדירה היתה כדין עם חוזה ועו"ד וכל הנדרש בחוק. ואם לאו הדין משתנה. וגם כל זה לא למעשה כמו שכתבתי לעיל שיש לשמוע את הצד השני. ואין כאן מקומו להאריך.