רבנים וגדולי ישראל ששיבחו את עצמם

בספר מלכי תרשיש (אנציקלופדיה של חכמי תונס) לא הביא את החכם הזה, אבל מצאתי בהסכמת רבה של תוניסיה מהר”ח בלעיש זצ”ל להוצאת הספר ויזרע יצחק למוה”ר מהר”י טייב זצ”ל שהזכירו לשבח. עיין שם.

אכן דברי הריטב”א תמוהים מאוד לכאורה. אח”כ ראיתי שגם הרב יד מלאכי כלל תקנ”ו הרבה לתמוה על דבריו, והביא שכן תמה הכנה”ג. וכיון שכת”ר עיין בדבריהם (כמובא בשאלה) וראה שהם התפלאו הפלא ופלא ונשגב מבינתם, מה נעני אנן בתרייהו. ועכ”פ אם יהיה לכת”ר תירוץ נשמח לשמעו.

ב”ד הגדול כנראה זה של תונס (שהוא של כל המדינה), וב”ד העיר הוא של ג’רבא. לגבי האפוטרופא הכוונה לאפוטרופא של הבחור בן ציון חניה שתרם את הוצאת הספר כמבואר שם, ולא ליורש של רבי חיים כהן.

לגבי החכמים שהזכרת, תוכל לראות בספר מלכי תרשיש

יש בזה מחלוקת, בשו”ת התשב”ץ ח”ג סי’ קל”ה תופש שבאמת הוא הוא יוחנן שיצא לתרבות רעה, והגר”א (אמרי נועם ברכות כ”ט ע”א) תופש שהיו שנים יוחנן כהן גדול, ואביו של מתיתיהו היה צדיק עד סופו.

ברור שכבודו של מהר”ש גרמיזאן זצ”ל גדול מאוד, ואף חלק משמועותיו מובאות בבית המדרש. ומה שאנו ממעטים לעסוק בו ותורתו מונחת בקרן זוית לצערינו, כבר אמרו חז”ל הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל, ועוד ספרים רבים ונכבדים שלצערינו אינם ידועים כלל, או מעט עסוקים בהם.

אדרבה כבודו נראה שהדבר כואב לו, יקום ויעשה מעשה ויוציא ספרים אלו לאורה, וודאי שזכותו של מהר”ש גרמיזאן תגן עליכם אלף המגן.

תני אברהם חוזאה (גיטין נ’ ע”א).

ע”י מחשב.

בספר מלכי תרשיש וכן בספר מגדולי ישראל ח”ב כתבו על הגר”ש דאנה זצ”ל ולא כתבו על בניו, כנראה לא ידוע עליהם כלום.

לא שמענו. רק אמרו שהיו מחשיבים סברתו כסברת הרמב”ם.

העי’ן נבלעה כדרכם של בני אדם להבליע אותיות אה”ע. ובירושלמי יש ר’ לעזר ור’ ליעזר במקום ר’ אלעזר ור’ אליעזר. ואין צורך לחפש בזה טעמים נסתרים. כיון שמקור השם הוא זְעֵירָא (יידוע של זְעֵיר), הרי שבהשמטת העי’ן קוראים זֵירָא.
וכמובן א”צ לבטא את הע’ שהרי אינה נמצאת כלל.

ע’ במדרש שיר השירים רבה (פ”א) וז”ל: בבית מדרשו של רבי אליעזר היתה אבן אחת שמיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע והתחיל נושק [לנשק] אותה האבן ואמר: “האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שיושב עליה דומה לארון הברית”, ובמסילת ישרים (פ’ כ”ו) “כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהן הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה בבית המקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם כמילוי הספלים (כמבואר ביומא דף ע”א) ועל דבר זה “כל תשמיש שהשתמשו מדברי העולם אחר היותם כבר דבוקים בקדושתו יתברך הנה עילוי ויתרון לדבר ההוא, שזכו להיות תשמיש לצדיק וכבר הזכירו ז”ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ”א ע”א) “אמר רבי יצחק מלמד וכו’ עלי יניח צדיק ראשו. ע”כ.

ועיין בירושלמי נדרים (פ”ט ה”א) “מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיתה מלמדת לי דעה”.

ובחת”ס (פרשת תולדות) “שבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש”. ובסיפורי חסידים נמצא מעשיות כהנה רבות, וגם בשאר גדולי ישראל שמענו כן ראינו כיוצא בזה. והדברים מפורסמים.