נקדים ונאמר, הרי ידוע שכל האומנים הם מוגדרים כשומרי שכר כמו שכתב בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שו סעיף א) ודינם מפורש שהם חייבים בגניבה ואבידה (שם בסימן שה סעיף ב). והיות והלקוחה נתנה בך אמון כי אתה עובד כתכשיטן, וקבלת את הטבעת עם היהלום לתקן נחשב אתה לשומר שכר.
לכך לפי התיאור שכתבת נראה כך: אם הלקוחה הביאה או הוכיחה שהיא נתנה לך יהלום (וידוע שיש היום תעודה על יהלום שהוא אמיתי ושאינו מזוייף) ואתה מאמין לה שבמשך ששה חודשים היא לא החליפה את היהלום בחיקוי, נראה שאתה חייב לשלם לה עבור היהלום, ואחר כך תתבע את הצורף בבית הדין.
אבל אם אין הוכחה שאכן הביאה לך יהלום רק לפי דבריה שהיא אומרת זה היה יהלום אינך מחוייב להאמין לה, כי המוציא מחבירו עליו הראיה כל שכן את הצורף אינה יכולה לתבוע כי אולי גם הוא יאמר זה לא היה יהלום, אלא אם כן אתה מאמין לה בדבריה שזה היה יהלום ועליך להוכיח לצורף שזה היה יהלום, ויכול להיות שמהיכן שהיא קנתה את היהלום נתנו לה חיקוי.