בספר שמו"ת "סימנים" של הרב ריאחי כתב בהקדמה:
1) "לחדא" שתרגומו "מאוד" צריך לומר בשוא נח תחת החי"ת כמו בתאג', מפני ש"חדא" כשהחי"ת בשוא פתח תרגומו "אחד". עד כאן. וזה לא כמו בחומש איש מצליח שם החי"ת בשוא פתח בין כשתרגומו "אחד" ובין כשתרגומו "מאוד"?
2) וכן כתב לגבי הפסוק בדברים (כא, יט) "ותפשו בו" שצריך לתרגם "ויחדון" בפתח תחת היו"ד ושוא פתח תחת החי"ת, ולא בסגול תחת היו"ד ושוא סגול תחת החי"ת שזה תרגומו לשון שמחה. עד כאן. וזה גם לא כמו באיש מצליח, שם היו"ד בסגול והחי"ת בשוא סגול, וא"כ מה ההבדל בין כשזה לשון שמחה ובין כשזה לשון אחיזה?
3) כתב עוד ש"עבדא"העי"ן בפתח והבי"ת בשוא נח תרגומו "עבד", ו"עבדא"העי"ן בקמץ והבי"ת בשוא נע תרגומו "עושה" (כמו בפסוק "זבת חלב ודבש"). עד כאן. וזה לא כמו באיש מצליח שתרגמו בין "עבד" בין "עושה" "עבדא" כשהעי"ן בפתח והבי"ת בשוא נח, א"כ מה ההבדל?