1. מה שאמרו בירושלמי שאסור לתבוע צרכיו בשבת נראה שעיקרו על צרכים פרטיים ולא על ברכות כגון אלו. והם טופס ברכות אלא שכיון שבתפילה עצמה אדם שואל צרכיו הפרטיים כגון שמבקש חכמה לעצמו או רפואה וכדומה וזה אסור בשבת, לכן אמרו שיאמר הבדלה קודם שמתפלל תפילה של חולשבה תקנו חכמיםלבקש גם על צרכיו מעין הברכות. ואין הכי נמי אם לא אמר הבדלה בחונן הדעת לא יבקש דברים פרטיים בתפילת שמנה עשרה . ושוב ראיתי בשה"ל סימן קכ"ח שכתב הטעם שאין מתפללים שמנה עשרה בשבת משום שאסור לאדם לבקש צרכיו לפי שבתפילת (כצ"ל) י"ח ברכות יש דברים שאדם מצר עליהם אם הוא צריך להם ואתי למעט בעונג שבת. ושוב סיים בדברי הגמרא ברכות (כא ע"א) דכדין הוא לצלויי י"ח ומשום כבוד שבת הוא דלא אטרחוהו רבנן וכו'ומבואר דסבירא ליה שהכל טעם אחד והיינו שאין איסור בעצם תפלת י"ח, רק כיון שאין בזה כבוד שבת שפעמים יכול לבא על ידיהן לצער אם יהיה דבר שהוא מצר עליו, לכן לא הטריחו חכמים להתפלל תפלה ארוכה אלא קצרוה לח"י ברכות ואפשר שכן סובר המגן אברהם, ודו"ק.
2. לפי האמור למעלה מובן למה אין מחזירים אותו אף לדברי המגן אברהם, שבאמת אין איסור בעצם תפלת י"ח, בין לדרך שכתבתי תחילה ובין לדרך שראיתי בשה"ל.