1. הנה מעלת תלמיד חכם שהוא יר"ש באמת היא מעלה שאין למעלה הימנה, והוא דבר ידוע ומפורסם ולא יחלוק בו אדם. (ועין ברכות דף ל"ד ע"ב ועוד). והיום בזה"ז דבר פשוט הוא שהעובד לפרנסתו, ע"פ רוב, צריך לעבוד רוב שעות היום, ואף שיקבע עתים לתורה, קשה שיצא ת"ח אמיתי, כי היום היוקר יאמיר, והטרדות גדלו, והצרכים לביתו ולמשפחתו נתרבו, כל אלה ועוד, גרמו שצריך לעבוד שעות רבות, וכמעט א"א שעם זה ישקיע עצמו בתורה ויגדל לת"ח באמת, בפרט שנתמעטו הלבבות ונסתתמו החכמות, וירדו הדורות, כנודע. ולכן אע"פ שידועה ומפורסמת שיטת רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל שמצוה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים ראשונים היא (כלשונו בפ"ג מהלכות תלמוד תורה הלכה י"א) ונודע מה שהאריך בזה, ומה שכתבו עליו החולקים, והדברים ארוכים. הנה כ"ז בימיהם שאפשר לאדם לעבוד מעט שעות מספר ולהתפרנס מזה, ולהשקיע רוב זמנו בת"ת ויגדל לת"ח, ועיין להרמב"ם (שם פ"א הי"ב) שעובד שלש שעות ולומד תשע שעות ביום, היתכן לעשות כן היום?! וכבר כתב מרן ז"ל בכסף משנה (פ"ג ה"י) בסוף דבריו, שגם אם נודה שהלכה כדברי רבנו, אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה', שאילו לא היתה פרנסת התלמידים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והיתה התורה משתכחת ח"ו. ע"ש. וע"ע להאוה"ח הקדוש בספרו חפץ ה' בברכות (ח.) אחר שפירש מאמר חז"ל גדול הנהנה מיגיעו ע"ד שיטת הרמב"ם, כתב שכ"ז בימיהם לא בימינו ע"ש.
2. וכבר פסק מרן פוסק הדור הראשל"צ נר"ו ביבי"א (ח"ז חיו"ד סי' יז) שעדיף ללמוד בכולל ולהתעלות בתורה, מאשר לעבוד לפרנסתו, וללמוד מעט, כנודע. ולכן לא נכנסתי בתשובתי הקודמת למחלוקת הרמב"ם ודעמיה, וחלילה חלילה לזלזל בשיטת רבנו הגדול, והרבה חכמים חשו לה ונתחסדו לקיימה כמפורסם. אבל דברינו היו לפי המציאות היום, ולפי מה שנראה ממכתב השאלה, שרוצה לעבוד ולצאת לשוק להתפרנס בכבוד בעבודה מכובדת, ובודאי שלא יצליח להתעלות בתורה (ועי' להרמב"ם פ"ג ה"ו והלאה). ובפרט בדורנו שבעוה"ר הדור והרחוב פרוץ, והפיתויים רבו בעוה"ר, והיוצא אליו לעבודה ובפרט בגיל צעיר, קשה לשמור עצמו בהרבה עניינים, ולואי תהיה ביאה כיציאה. כל כה"ג בודאי ובודאי שגם הרמב"ם ז"ל מודה שיטמין עצמו באהלה של תורה, ויעשה עצמו שיששכר וזבולון, ושמעון אחי עזריה, וברור.
ומ"ש שהשיטה ההיא נחשבת מגונה מסיבות פוליטיות, הנה אנחנו ב"ה אין חלקנו בפוליטיקה ורחוקים ממנה, וכל חפצנו לעשות רצון בוראנו. והדברים הללו, מיוסדים על דברי חכמינו וגדולי אומתנו.
ומ"ש בענין כל האומר אין לי אלא תורה וכו'. במחכ"ת, דבריו דברי שגגה, מה ענין זה לכאן, ששם פירושו שלומד שלא ע"מ לעשות, שאינו מקיים המצוות, ואינו נזהר בקלה כבחמורה, אבל דברינו אלו בלומד ועושה, ת"ח ויר"ש ומקיים כל המצוות כתקנן כרצון הבורא ב"ה, ומה שתמה וכי הלימוד מצוה לעצמו, בודאי שעצם הלימוד הוא מצוה גדולה לאין ערוך, ועיין בנפש החיים להגאון ר' חיים מוואלז'ין ז"ל, מה שהאריך בזה. ומ"ש אא"כ הולך לשמש כרב ודיין וכו'.