1. אני מבין שבשעה שמניח תפילין של ראש בראשו ותופס ברצועות, אז הוא מניח התפילין עצמו על דף או קרש שהוא גבוה בגובה שלו (בערך) כדי שלא תהיה הבית תלויה באויר.
2. פתגם זה מקורו במגן אברהם (וממנו העתיק באר היטב ומשנה ברורה) והוא נמצא ביבמות (דף סו עמוד א, ודף קד עמוד ב') ועיין ברש"י שם (בדף סו) ביאור המשל. והנמשל הוא אדם זה חייב במצות ורק חסר לו יד שמאלית להניח בה תפילין, ולכן כשר לכתוב תפילין. מה שאין כן באשה או אחרים שפטורים מתפילין ולכן פסולים בכתיבה.
3. השאלה אינה מובנת, הבאר היטב מעתיק לשון שיורי כנסת הגדולה, מגדולי גאוני ספרד בטורקיה, הרב חיים בנבנישתי ז"ל. ובלאו הכי מה הקשר לקוץ? הנו"ן הפשוטה נדבקה לגגה של ה"א של שם השם, כשבאים למחוק חלק מהרגל של הנו"ן הסמוך לאות ה"א, לא נוגעים בחלק האחרון של הנו"ן הדבוק לאות ה"א שמא חלילה יפגע באות ה"א עצמה. (כן הוא במשנה ברורה ס"ק קכז).