שינה בתחילת ליל שבועות והושענא רבה

ע"פ המקובלים אין נכון לקרוא משנה בלילה הזה (בא"ח ש"א פ' במדבר ה"ד) אבל יש אומרים שגם ע"פ הקבלה אין חשש וכ"כ בחזו"ע יו"ט בהערה. וע"ע באו"ת סיון תש"פ במכתבי תורהמכתב ב' ע"ש 

אבל מנהגנו כהרב בא"ח 

הוא מסודר עפ"י ספר החינוך, ודרכו למנות קודם כל מצוות עשה שבפרשה ואח"כ כל מצוות לא תעשה.

החבי"ץ מקובל על כולנו

אם אפשר להביא מעיו"ט ספר נוסף.

במחכתה"ר בנוסח הכתובה הנ"ל החתן הוא והכלה (עמ"י) והכלה היא התורה 
.

חכמים תקנו מה לקרוא ביום הראשון, והם עצמם תיקנו מה לקרוא ביום השני בחו"ל, ואמרו לקרוא קריאה אחרת שגם קשורה לחג, וזה עדיף מאשר לקרוא אותה קריאה פעמים, וכן בשאר ימי חול המועד כל יום מחליפים קריאה אחרת משא"כ לגבי ליל הסדר והסימנים, לא נכון לוותר עליהם כיון שכבר עשו אותם אתמול 

אפשר להכין את הקידוש ולאכול אחר שהתפללו ערבית ואין בזה איסור הכנה כיון שכבר קיבלו יום טוב שני (עיין סימן רצ"ג סעיף ג') [חוץ משבועות שלכתחילה אין להתחיל לאכול אלא בלילה ממש  (חזון עובדיה יום טוב עמוד ד"ש)]

אכן כך מבואר באחרונים שבכיוצא בזה אמרו "שעת הדחק כדיאבד דמי", וקשה להטריח הציבור העייפים להמתין עד עלות השחר. (עיין כסף משנה פרק א' הלכות קריאת שמע הלכה י"ב ובפרי מגדים ריש סימן תצ"ד ועוד).
אולם כל זה כמובן כשאין ברירה. ואם הרב או הגבאי מכיר את צאן מרעיתו שיכולים להמתין עד הנץ (ובנתיים ילכו למקוה או שילימו הקריאות למי שלא הספיק או שישמעו דרשה יפה), ודאי עדיף לאחר את התפילה עד הנץ. וכך הייתה דעתו של הגאון איש מצליח זצ"ל, וכך נהג והנהיג כמבואר בשו"ת איש מצליח (חלק א' סימן ט"ו דף מ"ו ריש עמוד ב') עיין שם.

נשאל בזה הגאון מהרימ"ט (חלק ב' סימן ד'), והשיב כי טרחו חכמים שיקראו פרשת במדבר קודם עצרת- שבועות (ונתנו סימן "מנו- עצרו"), וטעמם כי אמרו בגמרא מגילה (ל"א עמוד ב') עזרא תיקן להם לישראל שיקראו קללות של פרשת בחוקותי קודם שבועות כדי שתכלה שנה וקללותיה כי שבועות הוא ראש השנה לאילן, וכתבו התוספות שם שנהגו העולם להפסיק בפרשה אחת בין קללות לשבועות והיא פרשת במדבר. ולכן בשנה זו (התשע"ו) שחל שביעי של פסח בשבת, גם אם נפריד בארץ ישראל את כל הפרשיות שאפשר, נקרא בפרשת נשא קודם שבועות ולא בפרשת במדבר. אבל בחו"ל שיכולים אנו להשאיר הפרשיות מחוברות ולקרוא פרשת במדבר קודם שבועות, עדיף לעשות כן ולשמור על הכלל "מנו- עצרו".
תשובה זו נכתבה על ידי הבחור הלל-יהודה פלוטקין שלומד בישיבתינו.

התירו הפוסקים בליל הושענא רבא (ושבועות) להתפלל לפני הנץ משום דמפשי [מרבים] ומ"מ מרן הגאון מייסד הישיבה היו"ד זצ"ל היה מקפיד גם בהושענא רבא להתפלל עם הנץ החמה וליטול לולב אחר כך ושוב ממהר קצת באמירת ההושענות "כי קריאת שמע ותפילה ולולב בזמנם הראוי היא גופא אפושי רחמי דרחמי טפי" (לשנו הקדוש בשו"ת איש מצליח סימן ט"ו בסעיף השני עמוד רט"ז (במהדורא החדשה) בדיבור המתחיל והנה) וכן ראה לרבותינו גאוני חכמי תונס שקבלו מרבותינו זיע"א ובשנתנו זו (התשע"ו) מרן ראש הישיבה קרא עם הציבור  מ"אל נא אצרך הטוב וכו' (עמוד 778 במחזור איש מצליח) עד סוף ההושענות קודם התפילה (בלי לולב כמובן) ואמר שכך עשה מרן אביו זצ"ל והיו"ד באחת השנים כדי שלא יתחילו התפלה לפני הזמן ומאידך לא ישתהו הציבור יותר מידי עד כאן תוכן דבריו. 

שמים אותם מתחת למזרון (תחת מקום הכר)(וזה סגולה לפחד בלילות וחלמות רעים (כה"חסימן תרס"ד אות ס')