טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
1. עצם מה שאדם רץ לדבר מצוה יש בו מצוה ולכך רשאי לרוץ לדבר מצוה אף בשבת בכל אופן. וכמו שאמרו בגמרא ברכות (דף ו' עמוד ב') לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה (כן גרסת הרי"ף) ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כארי ישאג וגו'.
2. נראה פשוט שרשאי לרוץ גם להוציא את חבירו, שהרי זה נחשב כאילו הוא עצמו חייב, ולכן רשאי לברך לו אף שהוא עצמו אינו מקיים כעת את המצווה, שלא כדין ברכת הנהנין.