א) גם בזה נהגו לעלות ש"ץ (ובפרט בקרב עדות אשכנז ותוניסיה ומרוקו ועוד, שבחו"ל נהג שלא נושאים כפיהם בימות החול). אך באה"ק שנהגו כולם לשאת כפים כל יום, נכון שיעלה במנין אחר לשאת את כפיו. ואם קשה הדבר ישא כפיו בשחרית ויעלה חזן במנחה וערבית (ואם ירצה לעלות חזן אף בשחרית ולהפסיד נשיאת כפים, רשאי). ובשבת יעלה חזן בשחרית וישא כפיו במוסף או להיפך. ועיין בספר מקור נאמן (סימן קס"ב).
ב) אם אין שם כהן אלא הוא, יכול לשאת את כפיו אף שהוא החזן. ואם יש שם כהנים אחרים, אפילו אחד, לא ישא את כפיו (עיין בש"ע סימן קכ"ח ס"כ). אך לא הוא יקריא את ברכת כהנים, אלא אחד מהמתפללים.
ג) אין נכון להתחלף קודם ההלל, אחר שלדעת התה"ד סי' י"ג (הוב"ד בב"י סימן קכ"ג) הפסיעות של הקדיש תתקבל שאחר ההלל חוזר על תפלת החזרה של הש"צ.