כתוב במשנה ברורה (סי' רע"ד סק"א) שגם נשים חיבות בלחם משנה שגם הם היו באותו הנס. ויש לשאול- ראשית- למה צריך את הטעם הזה, ולא מספיק הטעם של איתקש זכור לשמור. שנית- בשלמא לדעות הסוברות שלחם משנה הוא דרבנן, אך מה יעשו הדעות הסוברות שלחם משנה דאוריתא, כמו הט"ז, הרי יש סוברים שבדבר שהוא מדאוריתא לא אומרים את הסברה של אף הן היו באותו הנס. עיין תו' פסחים קח, ב.
הרב רזיאל כהן
מקור דברי המשנ"ב הוא מדברי ר"ת בספר הישר (חלק השו"ת סי' ע' אות ד'). ושם באמת מבואר שסובר דלחם משנה אינו אלא מדרבנן. ובזה נתיישבה ההערה השניה.
ובאשר להערה הראשונה, הנה באמת הרמב"ן והר"ן (שבת קיז:) כתבו על טעמו של ר"ת שאין צריך לזה, "שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין". וזה כעין ההערה של השואל דנן. ולדעת ר"ת יתכן שדוקא לענין קידוש היום חייבות מטעם זה (שע"ז נאמר ההיקש בברכות כ:), אבל לחם משנה אינו בכלל "זכירה", ולכן הוצרך לחפש טעם חדש.