בזוהר יש קטעים מלאים מוסר ופירושים נפלאים מאוד בפשטי המקראות, וחלקים אלו מותר לקרוא אפילו בהבנה. אמנם על הרוב בזוה"ק מדבר בענייני קבלה עמוקים שאין כל אדם ראוי להתעסק וללמוד בהם (עיין בשו"ת איש מצליח ח"ג חיו"ד ס"י). אבל טוב וראוי לקרוא בגירסא בעלמא בלי הבנה ומועיל לטהר ולזכך את הנשמה כמ"ש החיד"א. ולא משנה באיזה גיל הוא.
האנשים שמשתגעים הם אלו שעסקו בקבלה ולא היו ראויין לכך. וכמבואר בגמ' חגיגה (יד:) ארבעה נכנסו לפרדס (דהיינו ללמוד מעשה מרכבה – קבלה), ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. בן עזאי הציץ ומת. בן זומא הציץ ונפגע. ופירש"י: נטרפה דעתו. עכ"ל. וכתב ע"ז מהרש"א בשם ספר ישן וז"ל (באמצע הדיבור): [מאחר] שלא היה שלם במעלות וביישוב הדעת כבן עזאי ומתוך שהציץ גם הוא באור בהיר יותר ממה שהיתה דעתו סובלת נתבלבלו אצלו הדברים ונטרפה דעתו כאדם נפגע שאינו משיג הדברים על בוריין. עכ"ל.