במסכת ברכות בדף ח:-ט. מדובר על הברייתות בשם רבי שמעון בן יוחי ובשם רבי שמעון בן יוחי משום רבי עקיבא. בהמשך רב אחא בר חנינא משום רבי יהושע בן לוי פוסק הלכה.לאחר מכן הגמרא מביאה סיפור על רב יצחק בר יוסף לגבי פסיקתו של רב אחא בר חנינא בשם רבי יהושע בן לוי שהיא רק דיוק מתוך פסק הלכה שפסק לאותם 2 שהשתכרו בחתונת בנו.מה אם כן המעמד של פסיקת ההלכה בשמו.האם רק רב יצחק בר יוסף חולק על פסיקת הלכה זו וסובר שהיא רק בשעת הדחק (כלומר בעת שנאנס ולא קרא). או שגם כל מהלך הגמרא משתנה בהבנת הברייתא בשם רבי עקיבא ל-בשעת הדחק.
רבני בית ההוראה
אכן רב יצחק חולק וסובר שהיא רק בשעת הדחק. ונבאר קצת, כשהגמ' אומרת לאו בפירוש אתמר וכו', ר"ל שאפשר לומר שבאמת אין דעתו כך (כך הוא בדף י"א ע"ב, וכמדומה גם בשאר מקומות), וכאן הגמ' לא דחתה כלל, ועל כן הוקשה לרש"י מה רצונו של רב יצחק בזה דמכללא איתמר, ולכן כתב: בשעת הדחק, אבל שלא בשעת הדחק לא. דהיינו שרב יצחק חולק על רב אחא דמשמע מדבריו שגם שלא בשעת הדחק הלכה כרשב"י, אלא רק בשעת הדחק.
Google
