ידוע שהבאים בפתח גנובה טעמם מלעיל, וגם ספרים שסמנו פשט אחד זה כמנהגם שלא לרשום שני פשטין רצופין. מ"מ המהרי"ץ מעיר על כל מקום כזה שהוא בפשט אחד ולא מסתפק בהערה זו אלא מוסיף שהיא מלרע! ידוע לנו שחולקים עליו בזה גם בני דורו. אך ברצוני להבין את שיטת מהרי"ץ (לא להלכה ולא למעשה). האם באמת דעתו שהם ממש נקראים מלרע, שאם לא כן למה תמיד הוסיף וכתב שהם מלרע למרות שכבר כתב לפני כן שבאו בפשט אחד בסופם? או שכוונתו שהם רק נכתבים מלרע אבל נקראים מלעיל. האם ידועים לנו מקומות שהוא מעיד על מילים בפתח גנובה שאינם בפשט שהם מלעיל (או מלרע)? הערה: פתח גנובה לאו דווקא גם מילים כמו "מראה".