ההליכה לערכאות היא עון פלילי. וכבר פסק מרן השו"ע בחו"מ (סי' כ"ו סעיף א') וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה. ואפילו אם הסכימו שני הצדדים לדון בפני ערכאות, הרי זה אסור, וכמו שפסק שם מרן בסעיף ג'.
ולידון בפני שופטים יהודים חמור יותר מאשר לידון בפני ערכאות של גוים, וכמ"ש מרן החזון איש זצ"ל שיש בזה חלול ה' גדול, כי עוזבים מקור מים חיים והולכים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים.
וגם במצב שהנתבע אינו רוצה לדון אצל דייני ישראל, ע"פ ההלכה יש לתבעו תחילה בב"ד, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מביה"ד לתבעו בבית המשפט, עיין בש"ע שם סעיף ב'.
לכן בנדון השאלה עליך לתבעו בב"ד, ואם בא וחוייב בדין, הרי גם ע"פ חוק הוא חייב לשלם ולא יוכל להמלט ע"פ חוק הבוררין הקיים במדינה. כך שאין שום סיבה שבעולם ללכת לבית משפט (מלבד ההוצאות המרובות הכרוכות בהליכה לבית המשפט ועינוי הדין אשר יכול להמשך שנים רבות).
ובאמת יש להצטער על התופעה המצערת שרבים אשר שומרים על חוקי התורה קלה כבחמורה מקילים ראש בענין זה ללא הצדקה ועוברים בשאט נפש על עבירה חמורה. ומה גם שפעמים רבות בית המשפט פוסק עבור התובע כספים שלא מגיעים לו, כגון רביות והצמדות, או סומכים על עדים פסולים או נשים אשר כידוע פסולות לעדות. ונמצא כי אדם המקבל כסף ע"פ פסק בית המשפט, פעמים רבות הוא עושק את חבירו שלא כדין.
כמו כן יש לציין כי אם שני הצדדים ספרדים, עליהם להתדיין בב"ד ספרדי דוקא הפוסק ע"פ פסקי מרן הש"ע רבי יוסף קארו ע"ה, משום שבבתי דין אשכנזים עלול להיות שלא יפסקו ע"פ דעת מרן. וזה בהתאם למ"ש אחד מגדולי הדיינים הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א בספרו חוט השני כ' אין הדיינים דנים ע"פ רבניהם של המתדיינים אלא עפ"י רבנים של הדיינים עצמם. במלים אחרות אם הדיינים אשכנזים למרות שהתובע והנתבע ספרדים יכולים לפסוק עפ"י דעת הרמ"א ולא ע"פ דעת מרן. אולם מרן הגר"ע יוסף שליט"א הוכיח מפי סופרים ומפי ספרים בשו"ת יביע אומר ח"ז חו"מ (סי' ב') ללכת אחרי התובע והנתבע ולא אחרי הדיינים.