אמרו בגמ' ב"מ (דף ק"ב ע"א) המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות לו מזוזה. וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו. ואם שכר בית מנכרי, כשהוא יוצא נוטל המזוזה בידו ויוצא. עד כאן דברי הגמ'. ונפסק כן להלכה בש"ע יו"ד (סימן רצ"א). ולמדנו מכאן שאין לשוכר להעביר את המזוזות. ואם היו שם מזוזות מהודרות, יש מקילין שלפני שיוצא יקח אותם לבדיקה, ולבינתיים יניח מזוזות כשרות שהן זולות יותר. ואחר הבדיקה אין חובה להחזיר את המזוזותת הכשרות.
ולמדנו מכאן עוד, שאם יבא גוי לגור אחריו, עליו לקחת את המזוזה. ושני טעמים נאמרו בדבר, האחד שלא יבא הגוי לנהוג בה מנהג בזיון. והשני שלא יטעה אדם בגוי זה שהוא יהודי ויסתכן ח"ו.
ולכן גם במשרד שגוי שוכר אותו או עושה שם מרפאת שיניים וכדומה, אין להניח בו מזוזה. עיין שם ברמ"א ובשדי חמד כרך ה' חלק דברי חכמים שבסוף הספר (סימן קל"ה).