יש מחלוקת לענין דבר שעירו מכלי ראשון אם יש בו משום בישול גם בעודנו רותח, שדעת מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א להחמיר בזה (עיין יחו"ד ח"ד סימן כ"ב), ולהבה"ח לדעת מוה"ר הגר"ם הלוי זצ"ל יש להקל בזה, וכמבואר במנוח"א (ח"א פ"ג סעיף ט"ו). וע"ש באורך בהערה. ומ"מ בנדון השאלה שנשפך בלא כוונה אין בזה איסור לכל הדעות, שדבר שאינו מתכוין מותר גמור הוא אם היה אפשר שלא תיםול הטיפה ע"י מזיגת המים. ואפיל אם לא היה אפשר למנוע את נפילת הטיפה אין לאסור בזה משום בישול, כיון שאין נוח לו בבישול זה וגם הוא דבר מועט, וכמ"ש כיוצא בזה בהליכות עולם ח"ד לענין עירוי לתוך כוס שיש בה טיפות. ודע שכל הנז' הוא לענין בישול, אמנם עיין בספר מנוחת אהבה חלק ג' (פרק כ"ו סעיף ט') שנכון להזהר שלא יפלו טיפות מרק על גבי הפלאטה, שהרי הם מצננים לרגע את המקום שנופלים עליו ואסור משום כיבוי. וע"ש בהערה שאם נפלו לא עשה איסור. ע"ש. ואכמ"ל בזה.