בלומדי בספר מנוח"א עלו לי כמה שאלות ...אחרי שלמדתי את זה כמה פעמים.בהלכות קורע פרק טז: בהלכה יא הקל לקרוע צמר גפן אם לא הכין מער"ש ואין בזה משום קורע כמו שכתב בהלכה ט' ובהערה 25 מפני "שהקורע מדבר שאינו כלי אינו חייב משום קורע ואם בקריעה זו יוצר דבר מתוקן אזי משום מתקן מנא". ובהערה 33 דן שאין בצמר גפן ובנייר איסור משום מתקן כלי והטעם לכך "משום שכל דבר שאין צריך עשייה ותיקון , אלא חותכו בלי לדקדק וגם אינו עומד לקיום מותר". דהיינו צריך את שני התנאים ולא מספיק תנאי אחד.ושאלתי: א. למה התיר רק בדיעבד אם הוכיח בהערה 33 בראיות ברורות שזה אפילו לכתחילה? ואולי יש לומר שלא רצה להקל בזה כמו שהחמיר בהלכה הקודמת לגבי נייר טואלט שגם שמה שייכים טעמים אלו ומעיקר הדין מותר לחתוך אפילו ללא שינוי כלל אבל כתב להחמיר בגלל המון העם שחושבים לאיסור [ובילקוט יוסף החדש כתב שמעיקר הדין מותר וטוב להחמיר ואע"פ שראיתי הערה של הרב יצחק יוסף לספר אשמרה שבת על מלאכות שבת שכתב "ולא כמו שהפריז להקל במנוח"א"...] ב. בהלכה יד' אסר לחתוך כל מיני דברים משום מכה בפטיש ואולם יש להתיר בהם מאותם טעמים הכתובים בהערה 33 ושמא גם כאן יש להחמיר לכתחילה כמו שכתבת לגבי נייר אולם מוכח שזה מותר בשופי ולא בדיעבד ומה גם שבנייר כבר רגילים לחשוב שאסור לכן יש מקום להחמיר אבל שאר דברים מניין לנו לאסור?ג. בפרק כ' הלכה ה' כתב שלוש חילוקים: שדברים קשים כשעוה וזפת יש בהם איסור ממרח מהתורה. שמן עב ומשחה סמיכה יש לאסור גזרה מדרבנן. והסביר בהערה 17 שזה גזרה שמא יבוא להתיר בשעווה ויעבור על איסור תורה. ובהלכה ו' כתב שלצורך חולה שיש בו סכנת אבר מותר מכיון שאיסורו מדרבנן ולצורך חולה הקילו חכמים. ובהמשך כתב ואם היא רכה ביותר אין בה איסור ממרח אולם אסור משום שחיקת סממנין ולכן רק לחולה שמצטער כל גופו מותר. אולם בהלכה ט' כתב ואם יש צורך למרוח משחה קשה יתן את המשחה ללא מריחה, אבל במשחה רכה אף שאינה נוזלית ממש אלא כעין סבון התיר למורחה בשופי, הרי זה אמור להיות אסור מדרבנן משום שחיקת סממנים כבהלכה ו'. ועוד הרי הוא מפנה בהערה 33 להערה 17 וזה אסור גם משום ממרח מדרבנן כדין שמן עב ואיך התיר למרוחה בשבת בשופי?ד. וכן בהלכה ט' כתב ואפילו אם נמסה כולה בגוף האדם אסור [דלא כהמג"א], אבל הערה 31 לא הראה צד לאסור הדבר, אלא רק הראה צד אחר להתיר מטעם שנהפך לנוזל, אז למה אסר אפילו אם נבלע? ואל תשיבני שהביא את המרש"ם שהתיר רק לצורך שאין בו סכנה כי רוב הפוסקים התירו אף שלא לצורך חולה כפשט פסק המג"א שלא חילק אלא כל שנבלע הדבר מותר. ואף שאפשר לחלק בין רוק שלא ניחא ליה בזה כלל לבין משחה. וגם המרהש"ם החמיר כי חשש לשיטת הא"ר. אולם המנוח"א לא הזכיר ממנו כלל. וכן הקלו כהמג"א בשופי התוספת שבת ( שטז אות ל), ותפארת ישראל (כלכלת שבת ממחק סי' ל), ומשנה ברורה (סי' שטז ס"ק מט), וערוך השולחן(סי' שטז סעיף לב). ובילקוט יוסף.ואולי הרב זצ"ל דיבר על זה בשו"ת תפילה למשה אשמח לדעת מה דעת הרב בעניין.סליחה על הטרחא תודה רבה ותמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה.