היסח הדעת הוא, כל שמתעסק בענין אחר, ואין דעתו אז על השתיה, וכשיגמור הדבר אינו נזכר לשתות, דבזה נראה שהשתיה השניה בפני עצמה היא. ומ"מ באופן השאלה יש דעות שונות. והנכון לענ"ד שכשגמר לשתות ורוה, יברך ברכה אחרונה, ובזה עושה סילוק גמור לשתיה הראשונה, וכשישתה שוב יברך מתחלה, ואתי שפיר לכ"ע. ואכמ"ל.