בתחלה, יש להתחזק באמונה ובטחון בבורא יתברך שמו, כי כל מה שעושה הוא ודאי לטובה, כי הוא ב"ה חפץ להטיב לברואיו ובפרט ליראיו, ואינו חפץ ברעתם כלל ח"ו. ואף שאין אתנו יודע מחשבותיו יתברך, נאמן עלינו באמונה גמורה שעשה עושה ויעשה רק טוב, אע"פ שאין אנו מבינים מה הטוב בזה. והוא כילד קטן שאביו ואמו מטפלים בו בכל מיני טיפולים ולפעמים כואבים, ואינו מבין מדוע עושים לו כך, מפני שכלו הקט. כן אנחנו ממש. ויש לידע שאף שההפלה קשה וההרגשה רעה, יש להתנחם שבעזהי"ת בתחית המתים בקרוב, יקומו גם הנפלים, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "נבלתי יקומון", והוא בנם שבזכותם בא לעולם. וגם השבר, אף שהוא קשה ותקופת הריחוק ארוכה, מי יודע אם אינו נסיון, והעומד בו, מקבל אח"כ מלא חפניים של טובה וברכה בגשמיות וברוחניות. ומ"מ יש לאדם לפשפש במעשיו שלו ושל בני ביתו, ולראות איזה דברים צריך לתקן, ואם נכשלו ח"ו באיסור ישובו בתשובה, וירבו בתפלה ותשובה וצדקה, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. אכי"ר.
ולענין הדין אענה על אחרון ראשון, אם כעת בזמן ההרחקה מותר לבעלה לסייעה, הנה ידוע שנחלקו הפוסקים אם האשה חולה אם מותר לבעלה לסייעה, שיש מתירים, דכיון שהיא חולה עד כדי שצריכה סיוע, אין לחוש לעבירה. ודעת כמה ראשונים לאסור, כיון שהוא בריא יש לחוש שיתקפנו יצרו. וכן פסק מרן לאסור, וכן פסקו רבותינו האחרונים הספרדים (זולתי במקום חשש סכנה שיש להקל). וכן פסק בטהרת הבית. ובנדון דידן הדבר חמור יותר, כיון שאינה חולה ותשושה בגופה ח"ו אלא בריאה עם שבר, שיש לחוש לעבירה לכ"ע. אמנם בדברים שאינו נוגע בגופה כלל, רק בדבר אחר, כגון קשירת מנעל, כתב בטהרת הבית (ח"ב עמוד רכה) להקל כשהיא חולה. אבל עדיין י"ל דבנ"ד חמור יותר, כנ"ל. ולכן נלע"ד שאין להקל בזה, ותסתדר באופן שאינה צריכה סיוע הבעל, כגון שתנעל נעל פתוחה, ומטפחת שאינה צריכה קשירה וכיוצא, או שיבואו מהמשפחה להיות עמם בתקופה זו, או שהם יגורו בבית הוריה, וכיוצא.
וגבי השאלה השניה אם מותרת לטבול בגבס, יש מחלוקת, הנה מפשט ההלכה נראה שאין להקל שהיא חציצה, שכן פסק מרן בש"ע (סימן קצ"ח סכ"ג) שקשקשים שעל גבי השבר חוצצים כשהם מהודקים על הגוף. אולם דעת מרן הראש"ל פוסק הדור רבנו עובדיה יוסף נר"ו בספרו טהרת הבית ח"ג (עמוד סא-סג) להקל בזה בשעת הדחק עפ"ד כמה אחרונים מכמה טעמים, או כיון שצריכה להניחו לתקופה, או כיון יש לה צער בהורדתו. ע"ש. וכ"כ כמה אחרוני זמננו. אולם אני בעניותי בסה"ק אמרות טהורות (ח"ב סימן מ"ט) כתבתי שכל הטעמים שנאמרו בזה אינם ברורים, וקשה לדחות ההלכה הפשוטה שיש להחמיר. אמנם קשה גם לחכות זמן רב, ולכן כפי הנשמע אפשר לבקש מהרופא שיסיר הגבס, ותטבול באותו לילה, ושוב יעשה לה הגבס מחדש. ואף אם יקח כסף, נכון לעשות כן שלא להכנס בספק. זה הנלע"ד. אולם כאמור דעת מרן הראש"ל נר"ו להקל בשעת הדחק, שצריך לחכות זמן. ולכן אם אפשר להתאזר בסבלנות עד הסרת הגבס, ואין חשש מכשול הנה מה טוב. ואם אי אפשר, יש לנהוג כאמור. וה' ברחמיו ישלח רפואה שלמה לכל חולי ישראל. אכי"ר.