זמן עריכת סעודת ט"ו בשבט

מספק יש לנהוג גם לפי החנטה וגם לפי הלקיטה, אבל ללא ברכה על המעשר שני. וכן את המעשר עניים אינו חייב ליתנו להם מספק. (עיין חזון עובדיה – ברכות עמוד מ"ד).

עיין בספר תפארת יוסף להרב זליכה זצ"ל (על הש"ס ומאמרים שונים, עמוד שפ"ג ועמוד שפ"ח), שהאריך הרבה בביאורם מפי ספרים וסופרים, ואין בזה הכרעה ברורה ודעה אחידה. ע"ש.

אומרים שהרב אבוחצירה עושה תקון למעוכבי זיווג בט"ו בשבט בעמוקה ומפרסמים את זה ב"קול ברמה".
אם לא הצלחת להשיגו תלכי לקבר רחל ותקראי כל התהלים ותוושעי בע"ה.

העיקר להלכה שאין איסור "בישולי גויים" בבישולי מחלל שבת (יביע אומר חלק ה' יורה דעה סימן י'). ולכן אם המוצרים עצמם כשרים – אין מניעה לאכול שם, כדלהלן:
את התנור יש להכשיר – בקשי מאמך (בצורה מכובדת) לנקותו מכל לכלוך בעין, ולהמנע מאפיה 24 שעות, ושוב להסיקו (על ריק) כחצי שעה, ורק אז לאפות בו עבורכם.
יש עוד בעיה שלא נזכרה בשאלה – בעיית האכילה בכלי ההורים, שמן הסתם אינם טבולים. איני מוצא פתרון לבעיה זו. העצה היעוצה היא לבקש מהם להשתמש בעת האירוח רק בכלים (צלחות, כוסות, סכו"ם) חד פעמים (למי בכלל יש היום סבלנות לקרצף?).

אין לקטן זה לברך שהחיינו, שהרי סוף סוף יש מגדולי הראשונים שסוברים שמצות החינוך מוטלת גם על הבן וכבר יצא בברכתו הראשונה. ובפרט שעיקר ברכת שהחיינו תלויה בשמחה, ואין לו כעת שמחה באתרוג זה יותר משאר בני האדם. ועוד שיש אומרים שברכת שהחיינו רשות. וגם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לא השתמש בסברתו הידועה אלא להחמיר על הקטן ולא לברך, ולא להקל ולברך.
שאלה מעשית ומצויה יותר היא לגבי ברכות התורה שבירך הקטן בבוקר שלפני היותו לבר מצוה, ובהגיע הערב נעשה בר מצוה, והברכה שבירך בבוקר אינה מועילה לחיוב דאורייתא שנולד בו בערב (והוא הדין שלא תועיל לדעת הפוסקים דחיוב הקטן מוטל רק על אביו). והעצה לזה, שיכוין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת "אהבת עולם" של ערבית (עיין למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בתשובה שבסוף ספר ילקוט יוסף – דיני חינוך קטן).

מספיק אחת.

חז"ל אסרו לשאול צרכיו בשבת, והיינו צרכיו הפרטיים אך תפלה על האתרוג זה צרכי שמים, ולכן מותר.
(ד.ט. אם הוא סוחר- אסור, שזה בגדר צרכיו פרטיים).

סעודת ט"ו בשבט לא מוזכרת בשולחן ערוך ואף לא בכתבי האר"י ז"ל. וכיון שאינה אלא מנהג בעלמא, רוב העם לא ראו לנכון להפסיק את לימודיהם ועבודותיהם באמצע היום כדי לעשות סעודה זו, משא"כ בלילה שכל בני הבית נמצאים יחדיו בבית. וסמך לדבר שנוהגים לעשות הסעודה בליל ט"ו בשבט, שמעתי מהרב מישאל חיימוב מהגמרא בראש השנה (דף י"ד ע"ב) ליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא תבוא השמש וחזר וליקט משתבוא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. ע"כ. הרי שעיקר קביעת המעשרות שלענין זה ט"ו בשבט הוא ר"ה, זה תלוי בעיקר בצאת הכוכבים של ליל ט"ו בשבט. ומ"מ ודאי שהרוצה לעשות סעודת פירות ביום ט"ו בשבט, הרשות בידו, ותבא עליו ברכה.

שם יפה.