לאחרונה עברתי על הלכות תפילה בילקוט יוסף וראיתי כמה הלכות שעל פניהן נראות לכאורה סותרות.ההלכה הראשונה היא בסימן צח, קא - דיני כוונה בתפלה סעיף ו:כותב הרב:"ו יש עשרה דברים שמסייעים לאדם שיוכל לכוין בתפלת שמונה עשרה, והפכם גורמים לביטול הכוונה, ואלו הן, תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן. וכשעובר להסביר מה הכוונה לעניין "לשון" כותב כך:"ד' - לשון, כשיתפלל בלשון שרגיל בו שמשתמש בו כל היום לכל צרכיו."ולכאורה נראה שכוונתו לא לדקדק בתפילה שהרי זו לא הלשון שמשתמש בה לשאר צרכיו ויש בזה כדי להפריע לכוונתו בתפילה....זו ההלכה הראשונה... ההלכה השניה שראיתי סותרת(את הבנתי בכל אופן בסעיף הקודם) וההלכה היא בסימן קא - שיכול להתפלל בכל לשון בסעיף ו: וכותב הרב כך:"ו יש להבדיל כשמבטא את האותיות, ולהבדיל בין אות ח' לאות כ', שלכל אות משמעות אחרת, וגם אות ח' משתייכת לאותיות אחה''ע, ואות כ' משתייך לאותיות גיכ''ק. וכן אות ת' [לא דגושה] ואות ס' אינם שוים, שהרי הס' משתייך לאותיות זסשר''ץ, ואות הת' משתייך לאותיות דטלנ''ת. וגם אות כ' ואות ק' אינם שוים, ויש הבדל ביניהם."ומכאן נראה שדווקא כן יש לדקדק והרב אף כותב שיש להבדיל בין ת' רפה לס' שהון דומות ות' זו אות שרוב הציבור לא מכירים בכלל...וגם כותב לעניין שמע ישראל שיש להאריך בד' וודאי כוונתו לד רפה שרק בה ניתן להאריך וכפי שכתוב גם בהלכה ברורה....ובכן כנראה שהסתירה נובעת מקוצר הבנתי את דברי הרב..ואני אשמח מאוד אם תוכלו לבאר לי כוונתו הקדושה.