1. מנו"א (ב/ו/ה) – התיר לתלוש תמרים מאשכול של תמרים, עפ"י תוס' ועוד ראשונים שפירשו את הגמ' בשבת עג: שיש על התמרים קליפה עליונה וכשהוא מכה בתמרים מפרק את הקליפה מן התמרים והוי כמו דש. אך בקונטרס בין השמשות לרה"ג מאזוז שליט"א כתב על התוס' שמסתבר שלא היו תמרים מצויים בצרפת בימי בעלי התוס', ולכן כתבו מה שכתבו. וא"כ יש לאסור לכאו', שהרי פירוש זה של התוס' אינו הגיוני, ונשאר להלכה פירוש רש"י (וכמו שהרה"ג שם כתב לענין צה"כ דר"ת)? 2. מנו"א (ב/ח/טו) – אסר לחתוך ביצה קשה לפרוסות דקות בכלי המיוחד לכך. ובהערה 43 באר שבכלי המיוחד לחיתוך דק דק – שם מלאכה ולא שם אכילה. אך לכאורה נראה שאין להחשיב זה כדק דק, שהרי הפרוסות הם גדולות? וכ"פ להקל בשש"כ (ו,ג).. 3. מנו"א (ג/יג/הערה 7) – כתב שאין צביעת מי האסלה נחשבת מלאכה מתקיימת, כי סופם להתלכלך ע"י עשיית הצרכים עליהם. אך בהערה 5 כתב שאין לחשוב את המעברת שרק כצובעת בדבר שאינו עומד לקיום, אע"פ שודאי שהאישה תרחוץ פניה אחר אכילה וכדו', כי דומה לכותב על בשרו, שאע"פ שחמימות הבשר מעברת הכתב הרי זה דומה לכתב שנמחק - כי האדם חפץ בקיומו והוא ראוי לקיום, ורק מחמת סיבה צדדית אינו מתקיים. א"כ גם בצביעת מי האסלה – האדם חפץ שהצבע יתקיים, והצבע ראוי לקיום, ורק מחמת סיבה צדדית – עשיית הצרכים עליהם – אין הצבע מתקיים. מה ההבדל? 4. מנו"א (ג/יט/ט-י) – התיר למלוח עגבניות, והמחמיר תע"ב. ובמלפפונים כתב שנכון להחמיר. מה ההבדל ביניהם? 5. האם למעשה ראוי להחמיר שלא לרסק בננה ואבוקדו בשבת?