המשנה ברורה שם לא כתב כן בדרך כלל שדבר האסור משום עובדין דחול אם הוא באופן שאי אפשר לשנות והוא צורך שבת מותר, אלא כתב כן להסביר מה שכתב מרן בש"ע שאם אי אפשר לרדות בדרך שינוי, יש להתיר אף כדרכו. וביאר המשנ"ב הטעם כיון דרדיית הפת לא הויא שבות גמור, אלא משום עובדין דחול אסור, לכך התירו כשאי אפשר לשנות. ע"ש. ולפ"ז יש לומר בפשיטות שלא נתכוון לעשות כלל בהלכה זו, אלא שהתירוה בשינוי לצורך שבת לא היה מקום להתיר אף כשאי אפשר בלא שינוי. אבל כיון שאין רדיית הפת שבות גמור, אלא רק איסור קל של עובדין דחול, לכך התירו לצורך שבת. ומעתה לא נוכל ללמוד מכאן לשאר מקומות, די"ל דהיכן שהתירו התירו והיכן שלא התירו לא התירו. ובאמת שיש חילוק בין לחם לצורך שבת לשאר צרכי שבת, שהרי אם שכח קדירה ובשלה בשבת אסור אפילו בדיעבד, ולענין פת הקלו, וכמ"ש במשנ"ב שם (ס"ק ל"ג). ע"ש. וגם מצאנו כאן בסימן רנ"ד שאם הדביק בהיתר, שהתירו לו לרדות כדרכו, ולא חששו לעובדין דחול, ובעלמא מצאנו שגם לצורך שבת ויו"ט החמירו בזה, וכמבואר בש"ע (סימן שכ"ג סעיף ה'), שאין להביא כדי יין בסל ובקופה כדרך חול אלא יביאם לפניו וכו' שישנה מדרך חול. ע"ש. ועל כרחך לחלק דשאני לחם לצורך סעודות שבת. או שכאן אין נראה שעושה מלאכה, משא"כ שם שנראה כמעשה חול ממש לשאת משאות ויש להחמיר בו יותר. ומעתה אף שמצאנו שם בדין המביא כדי יין שאם אי אפשר לשנות מותר, מ"מ לא נוכללעשות מזה כלל לכל דבר האסור משום עובדין דחול, דדילמא דוקא שם הקלו שאינו נראה כעושה מלאכה גמורה, משא"כ כשמשתמש בכלי כדרכו בחול רק שעושה באופן שאין בו איסור, וכמו שמצינו שאסרו הפוסקים לגרור גבינה במגרדת אף שבגבינה עצמה אין איסור. והנה כל מה שכתבתי כאן אינו למעשה, שעדיין הדבר צריך אצלי בירור בכלל זה אם יש להתיר כל איסור עובדין דחול כשאי אפשר לשנות. ומ"מ כנדון דידן נראה לע"ד שאינו בגדר אי אפשר לשנות, שהרי אפשר לבשל ולצלות על אש הגז ולא להפעיל מכשירים חשמליים. ואה"נ באופו שאין לו גז, כגון שנגמרו בלוני הגז, יש מקום לדון להתיר (ואפשר שלענין יו"ט מסתבר להקל בזה, אחר שהתירו בו כמה מלאכות גמורות שכל שאי אפשר באופן המותר יש להתיר גם באופן שיש בו משום עובדין דחול). ויש לי עוד אריכות בזה, ואין כאן מקומו.
Google
