א) מרן בש"ע (סימן שכ"ב ס"ה) פסק כן רק לגבי חלת חו"ל ולא לגבי מקומות שכבשום עולי מצרים. וגם בזה לא נהגו בחו"ל ברוב המקומות, אלא הפרישו רק אחת לשריפה וכנודע (עיין בדברי הר"ש בחלה פ"ד מ"ח ובספר התרומה הלכות חלה אות פ' וברשב"א בפסקי חלה שלו שער ד', ועוד), מלבד ג'רבא ותימן כדלהלן.
ב) כבר כתבתי שברוב המקומות לא נהגו בהפרשת חלה לכהן. ובג'רבא היו נותנים לכהן חלה שניה דוקא (ואת הראשונה היו שורפים). ולא שמענו מעולם שבירכו, ואיני יודע למה, כי לכאורה גם על חלה שניה יש לברך. אך בתימן בירכו, אלא שבירכו לאכול חלה, עיין בש"ע המוצר עיני יצחק ח"ה (סימן ק"ע סכ"א).
ג) נתבאר לעיל שנהגו בג'רבא כדברי הש"ע להפריש שתים, אחת לשריפה והשניה לכהנים אפילו בטומאה, כפי ששמענו וראינו. וכן מבואר בדברי מוהרמ"ך זצ"ל בהגהתו לספר אביו "ברית שלום" (יו"ד סימן ל' בהערה) ובדברי בנו בשו"ת וישב אברהם (חיו"ד סימן ע'). ומ"מ בארץ הקודש אין צריך לנהוג כן לדעת מרן. ומכל מקום ראיתי רבים מיוצאי ג'רבא שנוהגים כן גם בארץ הקודש, וטוב הם עושים, לחוש לדעת הרא"ש בהלכות חלה (סימן י"ד) והתוס' בבכורות (דף ז"ך ע"ב) ועוד. וע"ע בשו"ת מעשה נסים ח"א (סימן רפ"ו). ודו"ק.
Google
