מהו המבטא המדוייק באמת?

אין הבנה לקושייתו של אותו חכם, וכי אצלו יש הבדל בין לוֹ לבין לֹא ובין קרה לבין קרא, ובין איש לבין אִש (שמואל ב', י"ד, י"ט), ובין שדה חמד (לשון יחיד) לבין שדי חמד (לשון רבים), ובין אדונוֹ (אדון שלו) לבין שם השם (במבטא האשכנזי)?! וכי יש התחייבות באחד מספרי הגאונים או הראשונים שאין שתי הברות במבטא זהה?! כן יש התחייבות מרב סעדיה גאון ומר' דונש בן אדונים שאין בלשון הקודש שתי אותיות באותו מבטא (לבד משׂין שמאלית שאינה ממוספרת בשום מקור קדמון), וזה מפיל לחלוטין את מבטא החי"ת המשובש (כי"ת) ואת מבטא העין המשובש (אַיִן) ואת מבטא הוא"ו המשובש (באב – בי"ת רפויה) ואת מבטא הקוף המשובש (והליצו על זה בת קו"ף כבת כ'). ומה שטען שגם אצל הספרדים לא כולם מקפידים על הגייתם, לא הבנתי מה בא לומר, הלא בעוונות יש ספרדים שירדו מהדרך ועושים עוונות שונים, וכי זו קושיא על "מסורת חכמי ספרד"?! הלא אבות אבותיהם כן היו מקפידים על זה, והם התקלקלו כאן בארץ מהמבטא השורר כאן הניזון מ… וודאי שמי שיודע לבטאת את האותיות ואינו מבטאן – כמוהו כמתרשל במצוות ללא שום הפרש. ידע כבודו שאין מבטא מבוסס ומוכח מהגאונים והראשונים כמו המבטא הספרדי, לא המבטא התימני, וכל שכן שלא האשכנזי, וכל שכן בן בנו של כל שכן לא החסידי. כל כך הרבה ראיות הביא הגאון רבי בן ציון הכהן בספריו 'שפת אמת' ו'קושט אמרי אמת' להוכיח זאת. ואין שום בסיס ל'חידוש' של ה'מלמדים' של הת"ת באשכנז שמוסיפים יו"ד אחרי צירי, ואביא לך ראיה מ'הגמרא' נגד זה: הגמרא במסכת ברכות (דף ט"ו) מונה את כל המקומות בקריאת שמע שהאות האחרונה של מילה מסויימת שוה לתחילת המילה שאחריה: על-לבבך, על-לבבכם. עשב-בשדך, ועוד. רק אחד "שכחה" למנות – "בני ישראל", ולמה? כיון שלא מבטאים את היו"ד לאחר צירי, ולפי המבטא המחודש של האשכנזים כן מבטאים, אז למה הגמרא לא מנתה גם את זה?! ובאמת שרבנו אברהם בן הרמב"ם נשאל בתשובותיו (שאלה ע"ט) על דבר זה, והשיב כמו שכתבתי שהיו"ד של בני אינה מורגשת במבטא כלל, ולכן נחשבת מילת בני כאילו מסתיימת בנו"ן. ע"ש. (ולא הוקשה לו אם כן "בני" שוה ל"בנה"!). ואגב, במחזורים וסידורים עתיקים של האשכנזים (כן ירבו) ישנם כמה וכמה חילופים בין צירי לסגול, וזה מעיד שהכותב היה מבטא את שניהם שוים (כמו הספרדים!). אם כן על מה יש עוד לדבר ולהתווכח. ברור כשמש שהמבטא האמיתי הוא המבטא בספרדי.