שאל את הרב
print
אא
לעניין דין ממרח (ממחק). בגמ' (שבת כב) מובא דין איסור סתימת נקב בשעוה מפני שזה ממרח - דהיינו מדאורייתא. קשה לי. הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה? מפני שאינו מתכוון למרח את השעוה בשביל שהשעוה תהיה חלקה, אלא בשביל לסתום את הנקב? אם כן מדוע זה ממרח - דהיינו מדאוריתא? מעבר לכך, מדוע לא נתיר לגמרי שימוש של כל המשחות (בין עבות ובין רכות) בשבת במירוח על הגוף מצד אינו מתכוון במלאכה שאינה צריכה לגופה - דהיינו לא מתכוון למלאכת מירוח (האסורה) אלא להבליע (מלאכת היתר), ואם בכל זאת נאמר שיש מלאכת מירוח סוף סוף זה מלאכה שאינה צריכה לגופה - פירוש אין אני צריך לחליקות המשחה (או הגוף) אלא לעידון הגוף וכדו'? ואם גם ודאי שתעשה המלאכה האסורה - הרי זה פ"ר מדרבנן דלא איכפת ליה (בתוצאת המיחוק). אודה לרב שליט"א באם יוכל להפנות אותי למקורות שמדברים בעניינים שהעליתי.

הרב אהרן מאזוז

א) נראה שהטעם בכל אלו משום שוודאי אדם נוח לו שתהיה השעוה מרוחה סביב הנקב בצורה נאה ומעונין בכך, וכל שכן במשחה שאדם מניח על גופו שאין נוח שיהיו על גופו גושים של משחה. ב) ממה ששאלת שעיקר כוונת המורח משחה היא להבליע אותה נראה שכוונתך למשחה כמו קרם ידים וכיוצא שנמסים על היד ובזה באמת אין איסור ממרח רק איסור מוליד. ואם מדובר במשחה שמורחה על הגוף מבחוץ, הרי נוח לו שתהיה המשחה מרוחה על הגוף כדי לרפאת את המכה וכדומה ומתכוין לכך ומתכוין למרחה בצורה ישרה וכנזכר. וע"ע במנוחת אהבה חלק ג' (פרק כ' סעיף ט') ובהערות שם.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0