התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.
כאשר זה בתחילת משפט יהיה בסגול ומלעיל, וכאשר זה סוף משפט יהיה בפתח ומלרע. לדוגמא: ויאמר ה’ אל משה לאמר (במדבר ט”ו ל”ז)- בסגול ומלעיל, ויברך את יוסף ויאמר (בראשית מ”ח ט”ו)- בפתח ומלרע. ויש מקרים שבהם יש עצירה ולכן אומרים בפתח, אך לא ברור כ”כ שהוא בעצירה ואפשר להתבלבל. כמו: ויאמר הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ”ז ל”ו), ויאמר אנכי אעשה כדבריך (שם מ”ז ל’). ובהם צריך לשים לב אם הם פתח או סגול, כי לפי ידיעתי אין בזה כלל ברור לגמרי.
הוצאת ספר תורה בשני וחמישי אחרי התפילה לציבור שהתפללו כל אחד בנפרד
אי אפשר לעשות כן מכיון שכל הנאספים נפטרו בקריאה בתורה בבית הכנסת שהתפללו. ואפילו אם יצאו בשעת הקריאה לא יועיל, מכיון שכעת אין עליהם חיוב כי קריאת התורה היא חובת ציבור וא”כ אינם מחוייבים בה. תוכלו לבא לכותל אחרי שהתפללתם ולהצטרף למנין שקוראים בתורה.
אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.
ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.
ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.
ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.
הרבה פעמים ילדים ששולחים אותם לפנימיות בגיל צעיר הם ילדים שיש להם בעיות בבית, או שהמשפחה חילונית או מקולקלת, (ואני מכיר אישית בחורים תמימים וטובים שנפגעו מזה), לכן לא מומלץ לשלוח ילד לפנימיה בגיל כזה.
לגבי הבעיה שהמורה והמנהל לא ישלחו אותו לישיבה טובה, כמדומה שזה תלוי בכם, תשקיעו בו בשנה הבאה שילמד טוב טוב את החומר, (ואם בכיתה זה לא מספיק תוסיפו לו אברך וכיו”ב), ותבקשו שיבחן בכמה ישיבות ואח”כ נחליט היכן נשים אותו, ואחרי שהדבר יהיה תלוי בידכם תראו איזה ישיבה מתאימה לו.
יתכן שאיני מכיר היטב איך המערכת אצלכם מתנהלת והפתרון שכתבתי אינו מעשי, אך לענ”ד אפשר לחשוב ולמצוא פתרונות טובים לבעיה שהזכרתם בלא לשלוח את הילד לפנימיה, בפרט שאתם מתחילים לחשוב כבר מעכשיו ולא ברגע האחרון…
לא מצאתי התייחסות מפורשת לזה, אך ראיתי בכמה כת”י וכן בדפוס משנת רפ”ד שעשו גם את זה וגם את זה. וכן בקונטרס טוב טעם לה”ר אליהו גאנם (על טעמי המקרא) הביא את סוף פסוק עם שני הדברים. ולכן נ”ל שהטעם מורכב משניהם. וצריך חיפוש עוד.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.