1) מוה"ר הגר"מ הלוי זצ"ל כתב דבריו ע"פ מ"ש מרן בש"ע (ש"ח סעיף מה) לאסור לשחק בכדור בשבת ומשמע משום מוקצה וכמבואר בדבריו בשו"ת תפלה למשה ח"א ובמנוחת אהבה ח"א פי"ב סעיף נ. וע"ש במי מנוחות שהביא כן גם מדברי הרמב"ם בתשובה. לכן הדבר ברור שככחו אז, כן כחו עתה.
2) לענין אבני פלא שכתב שמותר לגדול לתת לקטן לשחק בצעצועים שמיוחדים לקטנים ואין בזה משום מוקצה עכ"ל. שמשמע שסובר שאין בצעצועים משום מוקצה, הנה אדרבא הרי לא התיר אלא במשחקים המיוחדים לקטנים, ונראה דהיינו משום שמשחקים אלו נועדו גם לשימוש הגדולים להעסיק את הקטנים שלא יפריעו מנוחת הגדולים, וכמו שכתב גם במנוחת אהבה שם כיוצא בזה. אלא שלא התיר מסברא זו רק במשחק מיוחד לקטנים עד גיל שנתיים ובשו"ת יביע אומר שם סתם בזה.
3) מה שציינתם למ"ש הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל באור לציון ח"ב (פרק כ"ו שאלה ח') שכתב טוב להזהר וכו'. הנה שם כתב טעמו וז"ל: אולם יש לעיין שאפשר שיש להתיר וכו' משמע שמשחקים שראויים לצור על פי צלוחית (כלומר שראוי לכסות בהם בקבוק או איזה כלי) ואינם מטונפים אין בהם משום מוקצה וכו' ע"ש. ובאמת המעיין היטב יראה שאינו מוכרח כלל, שטעם זה כתב בשבולי הלקט לעניין כדור שמצד עצמו הוא כלי ומקבל טומאה אלא כיון שאין לו שום שימוש שמה שראוי למשחק אינו חשוב תשמיש. וגם לדברים אחרים אינו ראוי משום שהוא מטונף לכן אפשר לטלטלו. ולפ"ז יש ללמוד ששימוש של משחק אינו חשוב תשמיש להחשיבו כלי. וכיון שכן גם אם ראוי הוא לצור על פי צלוחית אינו מספיק להתיר וכמו שמבואר בגמ' שבת פרק כירה (מ"ו ע"א) באבנים שבחצר אף שראוים לכסות בהם כלי אסור לטלטלם כיון שמצד עצמם אין תורת כלי עליהם. ואין להק' מזה ע"ד האור לציון שניכר מתוך דבריו שלא ראה דברי שבלי הלקט בפנים שהק' עליו ממקום שכבר הזכירו בדבריו ודן כן. אולם ומ"מ למעשה וודאי שאין לסמוך על מה שכתב כדרך "יש לעיין" "ואפשר" ואין כאן מקום להאריך יותר בזה.
4) ומה שכתבתם בשם הרב אברהם יצחק כיון שאין לילד עם מי לשחק לכן משווה לצעצוע מעמד כלי עכ"ד. אין זה עפ"י הכללים הידועים להתיר דבר שאינו כלי.