דברי הגמ' הזאת הם בדף סב:, ושם לא פשט רבי יוחנן שאינה מקודשת, ועדין הסתפק. ובספק הזה, הצד לומר שאינה מקודשת אינו משום דבר שלא בא לעולם, שהרי כעת האשה רוצה להתקדש, והיא ורצונה באו לעולם. אלא צדדי הספק כדכתבו התוס' נדרים (ל.) וז"ל: מי אמרינן כיון דאי אפשר לו לקדש בע"כ לפדיון אחרים דמיא ולא מצי מקדש לה. או דילמא השתא מיהא מצי מקדש לה אדעתה וכיון דכה"ג מצי מקדש לה לאחר שיגרשנה השתא נמי יקדשנה לפדאן הוא דמיא הלכך תבעי עכ"ל. ולענין דבר שלא בא לעולם, היינו כגון הא דתנן (קידושין סב.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר שאינה מקודשת, כיון שגרותו לא באה לעולם. אבל בסתם מקדש אשה, הוי דבר שבא לעולם, שהיא ורצונה באו לעולם.