א) בין לדעת מרן ובין לדעת הרמ"א מצוה מן המובחר בלולב שהעלים שלו "דבוקין" זה לזה ולא נפרדו כלל. ענין ה"קורא", דהיינו הכיסוי החום שבראש הלולב, זה רק עדוּת שהעלים לא נפרדו כלל. ואם תמצא לולב, ללא "קורא", שהעלים שלו דבוקין לכל אורכו, הוא שוה בהידורו ללולב עם "קורא". ועיין כה"ח (סי' תרמ"ה אות ב' ואות ו'). ומ"מ יש מצוה לאגוד גם לולב שהעלים שלו לא פרודים.
ב) פסק מרן הש"ע (סי' תקפט) שאין לאשה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ואילו הרמ"א כתב שמנהג אשכנז לברך. על כן, אשה ספרדיה שמברכת – עוברת איסור, ואין לענות אמן אחר ברכותיה, ואשה אשכנזיה – עושה כדעת רבותיה, ואפשר לענות אמן אחריה (ברכת ה' ח"א פ"ו סעיף י"ב) ולדעת מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א גם לאחר ברכת אשכנזיה אין לענות (שו"ת יביע אומר ח"א סוף סימן כט).