אפריון נמטייה ששם לבו לבדוק במקור. ואני בזמנו קראתי רק את ההלכה בברכת ה' למעלה (שמשם זכרתי דין זה) ואת ההערה מקופיא. ולא שמתי לבי לחילוק שעשה בסוף ההערה. אם כי ראיתי בברכת ה' שכתב כן ללא מקור, אלא מסברא בעלמא שכיון שנחשב לנוכרי בעניינים אלו, וכשמברך עובר על לא תשא, אסור לענות. אך באמת בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חאו"ח סוס"י י"ב) חולק על כך, כיון שסוף סוף אינו מתכוין לעבודה זרה אלא לברך לה'. והובאו דבריו בברכת ה' שם. ועוד יש להוסיף, שאף בנ"ד שאינו תינוק שנשבה, מכל מקום יש הסוברים שכל שלא העידו עדים בבית דין על מעשיו והועד בפניו אין דינו כמחלל שבת בפרהסיא. וגם יש הסוברים שאין דינם כמזידים כיון שאין אנו יודעים להוכיח, והוי כקודם תוכחה, ונחשבים כאנוסים (עיין דברי הפוסקים בזה בשו"ת יביע אומר חלק ז' חאו"ח סי' ט"ו). ועוד אני מוסיף בנדון זה של קריאת התורה, בברכה ראשונה, שודאי אינה ברכה לבטלה, אחר שגם אדם זה מחויב לברך ברכות התורה בשחר, וחזקה עליו שלא בירך ברכות השחר כלל. וא"כ חובה עליו לברכם (בפרט אם ישמע דרשה מהרב באותה תפלה). ואם כן אף שאינו מהעולים לס"ת הוי כבירך ברכות התורה שחייב אדם לברך לעצמו כל יום. ואחר כל זאת נראה להקל לענות לענות אמן בפרט במקום איבה. ובקדיש בלאו הכי יש תקנה קלה שעוד אחד יאמר איתו קדיש. לכן יש לתקן את הלשון של תשובתי שם כך: יש אומרים שאין לענות אמן בעניינים אלו שדינו כנכרי, דהוי ברכה לבטלה (עיין ספר ברכת ה' ח"א פרק ו' הערה 31) וי"א שמותר לענות אמן כיון שאין מתכון לעבודה זרה (עיין שו"ת רב פעלים ח"ג סוס"י י"ב). ויש לסמוך עליהם בפרט במקום איבה (עיין שו"ת יביע אומר ח"ז חאו"ח סי' ט"ו). ובפרט בברכה ראשונה שיש לתלות שלא קרא בברכות השחר. ובקדיש בלאו הכי יש תקנה קלה שעוד אחד יאמר איתו.