דרך הלימוד בהלכות נידה

למיטב ידיעתי אין בזה שום בעיה חוקית
כלומר לפי החוק מותר לעסק להעסיק עובדים בחינם !
ולכן לפי החוק אין איסור שאתה תעבוד אצל העסק של אשתך בחינם !
(כמו כן מותר לך להעסיק את אשתך בתשלום גבוה במיוחד בלי פורפורציה ולמרות שאין לה שום הכשרה בנושא…. והיא תקבל על כך נקודות זיכוי והטבות מס מפליגות והכל בחסות החוק ! ואל תדאג לאנשי המשפט בישראל , כשהם יצרו את החוק הם גם דאגו לחורים שדרכם הם יוכלו לשדוד את המדינה והכל חוקי לחלוטין ! )

התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.

נראה מסוף השאלה שאתם מבינים שהנקודה היא לימוד גמרא או לימוד הלכה, ולא היא, עיון תוניסאי הוא ההבנה העמוקה והאמיתית של דברי הגמ’ המפרשים והפוסקים מתוך שימת לב שההבנה נכנסת טוב בפשט של המילים. זה אולי נשמע פשוט, אבל מי שיודע יודע שהרבה פעמים אנו מפרשים שלא כפי הכוונה.
יותר פירוט על שיטת לימוד זו תוכלו לראות בספר דרכי העיון של מרן ראש הישיבה שליט”א.

אין נפילת אפים בלילה, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סי’ קל”א ס”ג), ולכן אם ערבית מסתיימת אחרי צאת הכוכבים אי אפשר לעשות לדוד אליך לא לפני עלינו לשבח ולא אחרי.

ולענין נפילת אפים בבין השמשות, כתב מרן הגרע”י זצ”ל בשו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ ז’) להקל. ובתונס נוהגים לעשות רק וידוי וי”ג מידות בלא נפילת אפים. ומכל מקום אחרי ערבית לא פשוט לעשות כן אף אם היא מסתיימת לפני צאת הכוכבים בתוך בין השמשות, כי אחרי שכבר נחשב לילה אולי לא מתאים לעשות נפילת אפים, (וידוע שהאיסור לעשות נפילת אפים בלילה הוא לפי הקבלה), ושב ואל תעשה עדיף.

לענין קימה לרב בשעת נפילת אפים, צריך לקום, ואף שיש ענין לעשות נפילת אפים מיושב כמו שפסק מרן (סי’ קל”א ס”ב), מ”מ מבואר שם באחרונים שאם יש צורך אפשר להקל, וק”ו לצורך חובת קימה לפני תלמיד חכם.

אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).

אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.

אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

קודם כל יש מה שנקרא “שכר הליכה”, על המאמץ וההשתדלות לבא לשיעור תורה יקבל אדם שכר מלא מלא.

וגם לגבי השיעור עצמו כתבתם שהוא שומע את השיעור, א”כ מן הסתם הוא מבין קצת וקולט קצת גם כאשר הוא חולם, ועל זה הוא יקבל ודאי שכר. ואם יתאמץ אפי’ מעט להבין עוד קצת, יקבל על זה שכר פי מאה, כי טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

לדעת האומרים שאין מחזירין כאשר אין שינוי משמעות אין מחזירין גם בחסרון אות, עיין להמשנ”ב (סי’ קמ”ב סק”ד). אלא שדעת מרן שם להחזיר גם על דברים שאין בהם שינוי משמעות כמבואר בדבריו, וכ”כ בהגהות איש מצליח שם בשם כמה אחרונים, וא”כ לבני ספרד צריך להחזיר על זה. והיום לא נהגו להחזיר, אולי מטעם שאם כן יחזירו אותו בכל כמה מילים ואין לדבר סוף, ואיני יודע אם יש להם על מה לסמוך, לכן אם בענין זה עכ”פ ישמעו לך להחזיר את הקורא, יש להחזירו.