ראשית כל יש לידע, שהברא יתברך ברא את עולמו בצורה וסדר, שהאיש הוא יהיה יוצא ובא, והאשה תהיה בתוך ביתה, על האיש לעסוק בעסקיו מחוץ לביתו להביא טרף לאנשי ביתו, והאשה מסדרת ועושה כל צרכי הבית הפנימיים. ''אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך'', ועוד כהנה פסוקים ומאמרי חז''ל המורים על זה, והדברים ידועים ומפורסמים. אלא שבדורנו התחילו הנשים לצאת לעבודה ולעיסוקים שונים מחמת סיבות שונות שאין כאן המקום לפרטם, ועל זה כבר ראוי להצטער. ואיך נבוא ונוסיף עוד לאשה דברים אחרים להשוותה לאיש ממש בכל דבר, ואם היום נורה לה להקל בפשיטות להיות נהגת ברכבה, מחר תהיה נהגת בחברת הסעות לילדים, ומחרתיים לגדולים, ולאחר זמן נהגת אוטובוס, וכן הלאה… ואחריתה מי ישורנה. ולכן אף שהיום כבר כולן כמעט יוצאות החוצה ובלאו הכי נוסעות ברכבים, מכל מקום יש להגביל הדבר ולא לפורצו יותר. זאת ועוד שדבר ידוע הוא שהאשה הרגש שולט בה יותר כפי שבראה הבורא, [לטובת הילדים והמשפחה], והיא נבהלת מדברים מהר יותר, וקשה לה ברגעים מסויימים לשלוט על רגשותיה, וכשהיא נוהגת, והמכונית בידה, עלול הדבר להביא לידי היזק חלילה. ועוד טעם מבחינה רוחנית שהנהג נחשף הרבה יותר לרחוב, והנהגים מביטים זה על זה, ואם חלילה אירעה איזו תאונה קטנה ביותר, ומספיק ששרטה רכב מאן דהוא, צריכה לשאת ולתת עמו, ופעמים אנשים חמומי–מח בעוונות הרבים, וכיוצא בדברים אלו. ועוד שצריכה לקחת את רכבה למוסך, ומוסיף לה עוד יציאות ועוד מגע עם אנשים וויכוחים ודברים מיותרים. ואם נתקע הרכב באמצע הדרך, צריכה לירד ולפותחו ולראות מה צריך תיקון, ומי יבוא לעזרתה, ואם יהיה כן בין עיר לעיר, וכל שכן באמצע הלילה, והיא לבדה. מה תעשה?! ועוד כיוצא באלו, דוק ותשכח! והכלל בזה שצריכים אנחנו לשמור כמה שיותר, שלא לפרוץ את הגדרות שגדרה תורה וגדרו אבותינו ואמותינו הקדושים, וכמה שפחות לשנות את הנהוג בדורות שעברו, ורק בדברים שמוכרחים ממש, ואין בהם סרך איסור כלל, ובדלית ברירה. ולכן באופן כללי יש להורות למנוע מאשה להיות נהגת. וברובא דרובא אפשר להסתדר אחרת. ואם יש מצב מוכרח מאד, יש לעשות שאלת חכם, ויורה כפי הנראה לו עם תנאים מסויימים ויהיה ה' עם השופט. ויש לזכור ''אין לך יפה מן הצניעות'', וה' יעזור שלא תצא תקלה מתחת ידינו. אכי''ר.
Google
