לדעת כמה פוסקים אין חוששים לוסת בבדיקת עד, אלא אם כן ראתה כן שלש פעמים, וכתבו שכן מנהג העולם, וכן פסק הראש"ל נר"ו בספרו טהרת הבית. אולם לענ"ד הקצרה, העיקר כפשט הראשונים ומרן, שאפילו בפעם אחת חוששת כמו בראיה גמורה, ואין ראיה ממנהג העולם, והעיקר להחמיר בזה, כמו שכתבתי בס"ד בספה"ק אמרות טהורות (ח"ב סי' לה אות ב). ע"ש. ולכן אם ראתה בימי טהרתה, חוששת לזה. ואם ראתה באמצע שבעה נקיים, הנה לוסת החדש אין כמעט אופן שצריכה לחוש, כי מסתמא בחדש הבא באותו יום (תאריך) היא טמאה, אלא אם כן נתעברה. ולוסת ההפלגה היתה צריכה לחוש, וכיון שכל הבדיקות ביום, דבלאו הכי ישראל קדושים ואין משמשים ביום, אין נפקא מינה כל כך רק לבדיקה, למי שמחייב בדיקה בוסת שאינו קבוע. ולפי מה שהעלתי בעניותי שם (ח"א סי' יח) שאשה שאין לה וסת קבוע חוששת רק לעונה בינונית שהיא שלשים יום, יש לה למנות מהראיה האחרונה אף היא היתה ע"י בדיקת עד.