א) נחלקו בזה האחרונים,יש סוברים שאף אם קבעה וסת הגוף, צריכה לחוש עדיין לכל החששות, לעונה בינונית ולעונת החדש ולעונת ההפלגה. ויש סוברים שאינה צריכה לחוש אלא לעונה בינונית. ולענ"ד העיקר שאינה חוששת לכלום, רק לוסת הגוף שקבעה בלבד. עיין מה שהארכתי בזה בעניותי בספה"ק אמרות טהורות חלק א' סוף סימן כ"ה. עש"ב. ועיין עוד מה שחידשנו שם סימן י"ח בס"ד, שגם אשה שאין לה וסת קבוע, אין צריכה לחוש אלא לעונה בינונית. עש"ב.
ב) אם ההרגשות של וסת הגוף נמשכות עד הראיה, שאינן פוסקות ואח"כ רואה, אלא בעודה חשה בהם רואה, נראה שהכל תלוי לפי מה שקבעה, שאם קבעה שנמשכות עונה ובסוף העונה רואה, אסורה עונה, ואם נמשכות שתי עונות אסורה בעונה האחרונה, ואם פעם נמשכות הרבה ופעם מעט, כמדומה שכתבו האחרונים בכהאי גוונא לחוש לפי הראיה האחרונה, ועיין בספר שיעורי שבט הלוי.