א) מעיקר הדין נראה שאינה צריכה ליטול ידיה מתחילה, שלא אסרו אלא ליגע בפה ובחוטם באוזניים ובעיניים, אבל בשאר הגוף אין לאסור. ובפרט בזה הזמן שנחלשה הרוח רעה יותר, ועוד צירופים, וכ"ש בשעת הדחק. והמחמירה על עצמה לקום ליטול ידיה, או להניח כלי עם מים לידה ותטול ידיה מתחילה, תבוא עליה ברכה.
ב) וגבי שתית מים הדבר חמור יותר, כיון שצריכה לברך, ויש לברך בידיים נקיות, ובפרט עפ"ד הזוהר הקדוש שאסור לברך קודם נטילה. ומכל מקום אם הדבר קשה לה לקום, [ואינה יכולה להכין לידה מים לנטילה] יש לסמוך ע"ד הגמרא והפוסקים, ודי שתקנח ידיה בשמיכה וכיוצא, ותברך לבורא ברוך הוא ותשתה, כדי שיהיה לה כח לתינוק. עיין בשו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סימן ב'. עש"ב.