במסכת סוכה (דף צא:) כתוב במשנה שאמרו חכמים: "אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו", ובגמרא: " 'ולקחתם' שתהה לקיחה ביד כל אחד, 'לכם' משלכם להוציא את השאול והגזול וכו' אלא אם כן נתנו לו במתנה". והגמרא מביאה מעשה בחכמים, שרבן גמליאל נתן במתנה וכו' עד שבסוף החזירו לו. והגמרא שואלת למה אנחנו צריכים לשמוע שהחזירו לו? קא משמע לן מתנה על מנת להחזיר. כלומר שרבן גמליאל אמר לרבי יהושוע שזאת מתנה על מנת להחזיר. ורבי יהושוע נתנו במתנה על מנת להחזיר לרבי אליעזר וכן הלאה עד שרבי עקיבא קיים את המצווה והחזיר לרבן גמליאל. ואני לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין "השאלה" ל"מתנה על מנת להחזיר"? האם זה רק בגלל שהגדרתי את ההשאלה כמתנה על מנת להחזיר הופך את זה למותר או שיש נפקא מינה הלכתי ביחס למישהו שקיבל משהו בהשאלה למישהו שקיבל משהו כמתנה על מנת להחזיר, בדיני שמירה או משהו אחר?
הרב יעקב כהן
במתנה על מנת להחזיר כשאמר לו חפץ זה נתון לך נפקע כל כוחו ממנו, ומה שאמר על מנת שתחזיר לי הוא רק תנאי כשאר תנאים שאדם יכול להתנות במכירתו ובמתנתו (משנה ברורה סי' תרנ"ח ס"ק י"ב), מה שאין כן בהשאלה שמעולם לא נתנו לו במתנה. (ולגבי נפקא מינה בין מתנה על מנת להחזיר לשאלה, עיין משנה ברורה שם ס"ק ט"ו, אבל אין זה נוגע לנדון דידן).