אודות ההערה הראשונה, הנה גם בנתינת מים ע"ג השמרים, המים ממצים את כל הלחלוחית שבשמרים ועכ"ז מותר, מפני שאינו אלא נותן על גבן מים נקיים. כך גם בנדון שלנו אע"פ שבתוך השקית מעורבים עלי התה והמים, הנענוע של השקית הרי הוא בעצם מכניס מים חדשים נקיים, והם עוברים ומןציאים יחד איתם גם את המים הצבועים. והרב מנחת יצחק שם לא צידד להחמיר אלא כשמוציא את שקית התה מן הכוס, ואז הרי זה דומה ממש לנתינת שמרים ע"ג משמרת, שבורר פסולת מאוכל. אבל בתוך הכוס שהברירה נעשית ע"י מים נקיים אין הכרח שיחמיר בזה. (ודעת מוה"ר מנוחת אהבה ח"ב פ"ז סעיף מצ להקל גם בהוצאת השקית). ובספר מתנת משה ח"א (עמ' רט"ו) פקפק בראיה מדין נתינת מים צלולים, כעין דברי השואל שלנו, ומ"מ למעשה העלה שם להתיר מטעם אחר, ושכן המנהג. ע"ש.
להערה השניה- חיפשתי בדברי הרמ"א בסימן שכ"ו (הלכות רחיצה בשבת), ולא מצאתי שהתיר לחפוף הראש בשבת.ומרן בש"ע שם סעיף ט' כתב מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו וכו'. ולא הזכיר לשון חפיפה. וכן הזהיר המשנה ברורה שם סקכ"ה שלא יסחטם אחר הרחיצה. וה"ה שיש לאסור חפיפה ביד. והרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת הי"ג) דיבר על רחיצת "הידיים", דהיינו ששוטף את הידיים ולא שחופף בהם. ואמנם בגמרא (שבת נ) נזכר "חפיפה", אך לא הוזכר שם דבר נוזלי, אלא נתר וחול. באופן שלא ראיתי ראיה להקל בזה.
להערה השלישית- איני זוכר שהשבתי כן.(אולי היא שייכת לתשובה של משיב אחר). ועכ"פ אומר שדברי היביע אומר לא נעלמו ממני, אולם אע"פ שבחלק א' כתב שזה רשות, מ"מ בחלק ה' (סי' יג אות ו) חזר וכתב שדבר זה נפתח בגדולים וכו'. עש"ב. ונהי שבמקום מחלוקת וכיו"ב סומכים לפעמים על סברות הפוטרים(וכ"כ בספרי מחקרי ארץ ראש עמ' טל), אבל אין לפטור את כולם מחמת סיבה זו.