א) דעת הסוברים שאין מברכים שבע ברכות אלא בבית החתן, זהו משום שצריך שיהיה זה עיקר מקום ישיבת החתן והכלה (ע' שובע שמחות ח"א עמ' רי"ב). ולכן נראה שלא מספיק לשכור את המקום בסיום הסעודה קודם שמברכים, אלא לפחות מתחילת הסעודה (וכולי האי ואולי).
היות וקרקע נקנית גם בכסף וגם בקנין סודר כמבואר בחו"מ רס"י ק"צ, נראה שאין ענין לעשות גם זה וגם זה, ודי באחד מהם. וכמו כן כשקונים בכסף א"צ לשלם אלא שוה פרוטה, ובזה קנוי לחתן הבית כמבואר שם סעיף ב'.
ב-ג) בספר ברכת ה' ח"ד (פרק ה' סעיף ב') פסק שדי שרק אחד מהם יהיו שמחים בבואו ע"ש. ונראה ג"כ שא"צ שהחתן והכלה שניהם ישמחו, אלא החתן או הכלה, כי העיקר הוא שירבו בשבילו בשמחה ובסעודה. וכן משמע מלשון הברכ"ה שם עמ' שנ"ח.
ד) מנהג מרוקו ותוניס שלא להשביע על חיובי הכתובה כלל. והובאו הדברים במאמרו של מרן ראש הישיבה באור תורה תש"ן סי' נ"ח, וכתב שגם אלה שנהגו בעבר לישבע, נכון שישנו מנהגם.