אין זה נכון כלל שהגר"א ז"ל התיר, ולא כתב להקל בשום מקום, ואדרבא מפירושו למשניות במסכת שבת, משמע שאוסר וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ה חאה"ע סי' ה' אות ב'). וע"ע בתפל"מ ח"ה עמוד תקי"ד. אלא שהמחפשים היתר, את הצולעה והנדחה יקבצו, ומטהרים את השרץ בק"ן טעמים. והדבר ברור בעיני שגם השלטי הגבורים שהיקל בזה ושאר פוסקים שסמכו עליו, לא דברו כלל מסוג פאות שבזמננו, ולא רק מפני שהפאות בזמננו השתכללו והתייפו מאד מאד, אלא אף פאות שאינן מיופות, אינן אותן פאות שדברו עליהם אותם אחרונים, כי המעיין בדברי השלה"ג מאריה דהאי דינא, יווכח שדיבר בכובע ומגבעת שהיו מדביקים להם שערות לנוי, ולא היה בשרה נראה עם שיער זה, כמו בשערה הרגיל. וברור שהוא רחוק מאד ממציאות פאות אלו. ואכמ"ל. וכ"ש וק"ו בפאות המשוכללות ונראות יפות יותר משערן האמיתי. ואיך יתכן שקודם חתונתה היתה אוספת שערה וצנועה, ואחר החתונה שצריכה להשמר יותר ולהיות צנועה ביותר, תלך עם פאה כזו, המושכת את העין ומחטיאה את הרבים יותר. ומחמת זה עלו ובאו כל לבושי האופנה הקלוקלים הצמודים והקצרים והבולטים ושאר מרעין בישין. אוי לנו שכך עלתה בידינו! וכי יש איזה פוסק אמיתי שיתיר כל זה. אין זה אלא מחמת יצה"ר של הדור בדבר זה, שמסמא עיני האנשים בדבר. ואף אנשים היראים ונזהרים בדברים אחרים, הנה בדבר זה שכחו הכל. ובעניותי נראה לי שגם אותם החכמים שסוברים שיש מקום להתיר הפאות כפי שנהגו אצלם באיזה מקומות, אחרי שרואים את הקלקול הצומח מזה, צריכים לסתום כל היתר ולאסור בכל תוקף כל פאה באשר היא. וה' ברחמיו יגדור פרצותינו, ויחזיר את כולנו בתשובה שלימה לפניו. אכי"ר.