מבואר בשלחן ערוך (סימן נג סעיף ד) שאסור למנות לשליח צבור מי שהוא בעל עבירות. ועל זה נאמר:"נתנה עלי בקולה – על כן שנאתיה". וזהו אפילו באקראי (עיין הלכה ברורה שם סעיף יא). ולגבי מחלל שבת בפרהסיא – דינו חמור יותר, שהרי הוא כגוי (כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן ב' סעיף ה), ואפילו אינו מחלל להכעיס אלא רק לתיאבון. ולכן גם אם עלה אדם מחלל שבת – אינו מוציא את הציבור ידי חובתם. ואין חילוק בזה בין חול לשבת.
אמנם האחרונים האריכו ללמד זכות על מחללי שבת בפרהסיא בדורותינו, שאין להחשיבם כגוים (עיין בשו"ת יביע אומר ח"א חלק יורה דעה סימן י"א). אך עדיין ודאי אינם עדיפים משאר בעלי עבירה שלכתחילה אין למנותם שלוחי צבור (ויש להבהיר להם שלא מדובר במניעה אישית וכיו"ב, אלא זוהי מניעה הלכתית, כמו שלישראל אסור לברך ברכת כהנים וכיו"ב) ורק בדיעבד אם עלו – נראה שאין להורידם, שיתבישו בזה ביותר. ומכל מקום נכון וראוי להמנע מלהתפלל במניין כזה (עיין בתשובת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף בשער שמעון אחד סימן ט)