נטע רבעי שייך גם בזמן הזה כמ"ש בשו"ע (יורה דעה סימן רצ"ד ע"ש).
וכל עץ לאחר שעברו עליו שנות ערלה, כשהגיעה שנתו הרביעית צריך לפדות את הפירות על פרוטה כדרך שפודים מעשר שני.
וכך עושים: יקח מטבע ששווה פרוטה (10 אגורות) ויברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על פדיון רבעי. ואחר כך יאמר כל הפירות האלה הם וחומשם מחוללים על פרוטה זו. וטוב שיאמר כן שלש פעמים (והברכה רק פעם אחת כמובן).
ואחר שנפדו הפירות, מותרים באכילה ואינם חייבים בתרומות ומעשרות. עיין חזון עובדיה ברכות (עמ' לח והלאה).
שנות הערלה ונטע רבעי נקבעים בט"ו בשבט, כלומר לאחר ג' שנים כשמגיע ט"ו בשבט של השנה הרביעית כל הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט נחשבים נטע רבעי עד ט"ו בשבט של השנה החמישית. ומה שלפני כן נחשב עדיין ערלה. וכל זה דוקא שלא עברו ג' שנים תמימות, כי השנה הראשונה נחשבת לשנה אם נטע מלפני ט"ז באב ובאופן זה צריך לחכות לט"ו בשבט אבל אם עברו ג' שנים שלימות אין צריך לחכות לט"ו בשבט וכמ"ש בש"ע (יורה דעה סימן רצ"ד ס"ד וס"ה. ע"ש).
את המטבע צריך לאבד ע"י שישחקנו או שיפדהו על כף סוכר ששווה פרוטה, ויאמר: קדושת רבעי שיש במטבע זו מחוללת על סוכר זה. ואחר כך יפזר הסוכר בקרקע וכיוצ"ב. ויוכל להשתמש במטבע.