1)כתב מרן ראש הישיבה שליט"א בקונטרס לאוקמי גירסא (הנדפס בתחילת מחזור יום כיפור, איש מצליח) באות ו': כל נדרי הכף בקמץ חטוף, וכן הוא בכל התנ"ך בין בלה"ק בין בארמית חוץ משניים יוצאים מן הכלל ע"פ המסרה (כל עצמותי, כל אחי רש שנאוהו). וכמו שהאריך בזה בספר יריעות האוהל על אוהל מועד ע"ש. עד כאן לשון קדשו.
2) דברי מרן החיד"א בקשר גודל (סי' ז אות לה) להתיר, הובאו בסידור בית עובד הלכות פסוקי דזמרה (אות יג), וחלק עליו ואסר. כיון שלא היה מנין קודם הודו לא נתחייבו באמירתו כלל, וביביע אומר ח"ז חאו"ח סי' יו"ד, אות ד) הביא בשם הגאון רבי אליהו מני זצ"ל שהסכים לדברי הרב בית עובד. ומה שכתבת להתיר לומר קדיש כיון שלדעת האר"י קדישים הללו חובה, נלע"ד להיפך שכיון שע"פ האריז"ל טעם הקדיש כדי להעלות העולמות וכיון שהתחיל פסוקי דזמרה ונכנס בעולם היצירה אין טעם לומר קדיש עכשיו.
ושו"ר שסברא זו כתבה הרב כף החיים בסי' נג אות יג. וכן פסק לאסור שם ע"ש. וכן נראה דעת היבי"א, וכן בנו הגאון הרב דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה (סי' נג, בירור הלכה אות טו) לא היקל בזה.
בסיכום: ציבור שלא היה להם מנין קודם ברוך שאמר, והתחילו פסוקי דזמרה ובתוך כך התאסף מנין, אין להם להפסיק ולומר קדיש, ואפילו אם זה האומר קדיש, עוד לא התחיל ברוך שאמר, כיון שהציבור התחילו, אין לומר קדיש. (וכן מבואר בהלכה ברורה שם).