כל שאין ידוע אם הפקירו את הפירות, יש להקל בדיעבד שספק דרבנן לקולא. וכן כל שלא הפקירו את הפירות באונס או בשוגג מחוסר ידיעה וכיוצא בזה, יש להקל להפקירם אחר כך ומותרים שיש לסמוך על דעת ספר חרדים, עיין באחרונים. ובעיקר פירות הנמצאים ברשות אוצר בית דין, יש מחלוקת אם חייבים בהפקר-ביעור, ועיין בספר כרם שלמה שביעית סימן ו' הובא בילקוט יוסף שביעית עמוד תל"ו, שהעלה שאין צריך להם ביעור כלל דעצם זה שהם ברשות בית דין הרי זה ביעור, ע"ש.
ומכל מקום בעיקר היין הנמכר בחנויות וכתוב עליו אוצר בית דין, לדעתנו שומר נפו ירחק. שכל המכירה בחנויות הרגילות באופן רגיל, יש בה חשש איסור מכמה טעמים, שמוכרים לגויים ולעמי הארץ, ונמכר כרגיל בלא שינוי והכר, וגם נמכר במחיר הרגיל או כמעט בשווה לו, וזה סחורה בפירות שביעית, ויש שאין רואים שכתוב באותיות קטנות שהוא אוצר בית דין, ואין שומרים על קדושתו, ורבו המכשולים. לכן שומר נפשו יזהר לקנות רק יין משאר שנים, ותבוא עליו הברכה.