כותבת הגמרא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן גברייהו בי רבנן (ברכות יז.). לפי הפשט הפשוט ולפי עוד כמה הסברים שנתנו בשאלת הגמרא, עדיין נשאלת השאלה: מה עם רווקה? במאי ״הן״ זכיין? ואם נאמר, שבאמת אין להן מצוה מיוחדת [במקום ת״ת] עד שיתחתנו ואיהו קמפסיד בנפשייהו, היתכן שלא יהיה שווה לכולן, וזוכות רק עם תנאי? הלא באנשים אינו כן, בין נשוי ובין לא נשוי זוכה (לעוה״ב). ולמה שיגרע חלקן מפני שאינן נשואות? ומה אם עדיין צעירה היא, או שנפטרה לפני זמנה ר״ל? ובשלמא מצוה שתלויה בזמן, אז כשיגיע לידו יקיימנה ואם לא, לא. אבל לתלות שכר של דבר א׳ במצוה אחרת שאין לאחד את האפשרות לקיימה כעת, למה יפסיד שכר אותו דבר?